קבלת שבת באורטל 20.1.17
בשבוע שעבר סיימנו את קריאת ספר "בראשית" והשבת אנו פותחים
את החומש השני, ספר "שמות".
ספר "בראשית" מסתיים בירידת יעקב ובניו מצרימה, אל השפע
ואשליית הרווחה, ששוב ושוב הילכה קסם על היהודים בגולה, ושוב ושוב התבררה כמקסם
שווא. במצרים קם מלך חדש "שלא ידע את יוסף", כלומר שבחר להתכחש ליוסף,
רדף את בני ישראל והורה על רצח התינוקות ממין זכר. משה התינוק, שהושט בתיבה ביאור
נמשה בידי בת פרעה וגדל כנסיך מצרי בארמון פרעה. אך כשיצא אל אחיו, ראה בסבלותם,
וחוש הצדק שלו והמחויבות האקטיביסטית שפיעמה בו, לא אפשרה לו לחשות.
הוא הרג נוגש מצרי שהכה איש עברי. הוא ניסה להפריד בין שני עברי
ניצים. וכשהתברר לו שהרג המצרי התגלה – נאלץ לברוח. אך בהגיעו למדיין, כאשר נתקל
ברועי צאן גברתנים המתנכלים לבחורות שבאו לשאוב מים, הוא שוב הסתכן ויצא להגנתן.
אלוהים נגלה אליו בסנה הבוער ואיננו אוכל ומטיל עליו את שליחות חייו –
הוצאת עם ישראל ממצרים, מבית עבדים, והולכתו קוממיות לארצו, ארץ ישראל.
****
בפרקי אבות נאמר: "ובמקום שאין
אנשים, השתדל להיות איש".
בפרשה שלנו מסופר: "...והנה שני אנשים עברים
נצים. ויאמר לרשע: למה תכה רעך? ויאמר: מי שמך לאיש שר ושופט עלינו? הלהרגני אתה
אומר, כאשר הרגת את המצרי?" פסוק זה מעורר תמיהה. מנין ידע הרשע שמשה הרג את
המצרי? הרי בפסוק הקודם, בו מתואר הרג המצרי, נאמר בפירוש: "ויפן כה וכה וירא
כי אין איש". אם לא היה איש, כיצד נודע הדבר?
הדרשן, המשורר והמחנך בארי צימרמן מציע
פרוש מעניין:
אם לא היה איש
איך נודע המעשה?
אין זאת כי אם רבים
עמדו מסביב, עת משה
פנה כה וכה לעזרה
אל ציבור עבדים מחריש
וירא כי אין איש להושיע
ויהי בעצמו לאיש.
מדרש זה מציג את ייחודו של משה לעומת
בני עמו. הם כבר עבדים בנפשם, ואין להם האומץ או הכוח להילחם ברע, להיאבק בעוול,
והם השלימו עמו. משה בן חורין בנפשו. אפשר שכאן נזרע הזרע לעימותים בין בני ישראל
שביקשו לחזור לסיר הבשר שבעבדות מצרים, למשה שניסה לחנך אותם לאהבת החירות.
מדרש זה מאפיין את תכונותיו המרכזיות
של משה כאכפתיות, סולידריות, אומץ לב ורדיפת צדק. אלה התכונות שהכשירו אותו להיות
גדול מנהיגינו, הראוי לגאול את ישראל.
מן הראוי שחברה יהודית תאמץ את הערכים
שמשה מגלם - רדיפת הצדק, אהבת החרות, האכפתיות לכל אדם, הנכונות להיאבק בכל עוול
והסולידריות האנושית.
בארי צימרמן נפטר במפתיע, מדום לב, לפני חודשים אחדים. בספרו
"דורש טוב לתורה" פרסם מדרש בצורת שיר על כל אחת מפרשיות התורה. השיר
שקראתי הוא מדרש השיר שלו לפרשת השבוע, פרשת "שמות", ואת הדרשה כולה אני
מקדיש לזכרו ולעילוי נשמתו של האיש היקר הזה.
נסיים בשיר שכתב יענקלה רוטבליט, בהשראת סיפור הסנה הבוער. שיר המתאר
את הקונפליקט בין שאיפתו של האדם אל האדמה, אל היציבות, אל השורשים "בן אדם
כעץ שתול על מים, שורש מבקש", לבין שאיפתו לפרוץ גבולות, לפרוח ולהגביה עוף,
"בן אדם כסנה מול השמים, בו בוערת אש".
צר היה כל כך
הייתי אז מוכרח
לפרוש כנפיים ולעוף
אל מקום שבו
אולי כמו הר נבו
רואים רחוק רואים שקוף.
בן אדם כעץ שתול על מים
שורש מבקש
בן אדם כסנה מול השמיים
בו בוערת אש.
אז דרכי אבדה
חיי היו חידה
צמא כמו הלך במדבר
אל מילת אמת
שכוח בה לתת
לשאת פנים אל המחר.
בן אדם...
בערה בי אש
יצאתי לבקש
ימים סערתי כסופה
שבתי אל ביתי
למצוא שאת איתי
עד בוא הדרך אל סופה.
בן אדם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
