בהזמנות לכנסים וימי עיון רבים מופיעה רשימה מכובדת של דוברים. מימין
לשמותיהם מופיעים התארים המכובדים פרופ' וד"ר וביניהם חריג אחד, שמימין לשמו
מופיע תואר פחות מכובד, כביכול – מר. ואולי ראוי היה יותר שהתואר יהיה – החבר.
מוקי צור.
וכשאני משתתף בכנסים הללו, אני מעדיף תמיד את הרצאת ה"מר"
על הרצאות הפרופ'ים והד"רים. ולא למרות שהוא "רק" מר, אלא דווקא
בזכות עובדה זו. דווקא הוא, שאינו כבול לדיסציפלינות המחקריות, מיטיב לספר את
ההיסטוריה יותר מן האחרים. כך בהרצאותיו ועוד יותר מכך – בספריו. ולא בכדי הגדרתי
זאת במילה "לספר". גדולתו של מוקי כהיסטוריון, הוא ההבנה שכדי ללמד
היסטוריה יש לספר את ההיסטוריה, ומי שמיטיב לספר את הסיפור, הוא שמיטיב לתת לקורא
או למאזין את התובנה ההיסטורית העמוקה יותר; ההבנה מה באמת קרה.
מי שקרא את "כאן על פני אדמה", חש שהוא היה שם, בעליה השניה
והשלישית. הוא באמת יכול להבין את ההוויה ואת החוויה, לאין ערוך יותר ממי שקרא את
המחקרים המדעיים. ומי שקרא את הביוגרפיות שמוקי כתב על יהודה שרת ורחל, יורד
לשורשי דמותו של מושא הספר, יותר מכפי שילמד מביוגרפיה קונבנציונלית.
ספרו האחרון של מוקי, מספר את סיפורה של תנועת איחוד הקבוצות
והקיבוצים, בשלושים שנות קיומה – שנות החמישים, השישים והשבעים. כמו רבים מספריו,
גם שמו של ספר זה הוא שורה משיר: "כאחד הדשאים, כאחד האדם".
איחוד הקבוצות והקיבוצים הייתה התנועה הקיבוצית הגדולה ביותר, ודווקא
עליה כמעט ולא נכתב, להבדיל מספרים רבים שנכתבו על הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הארצי.
מוקי מתמודד עם הפרדוכס הזה בספרו. ההסבר שהוא נותן, ואני נוטה לקבלו, הוא שהיותה
של תנועה זו פחות מהפכנית, פחות אקטיביסטית, פחות רדיקלית, פחות פוליטית ובעיקר –
העובדה שהיא הייתה מזוהה עם הממשלה ולכן עם הסדר הקיים, בעוד התנועות האחיות היו
אופוזיציה לשלטון ולסדר הקיים, הפכה את סיפורה לפחות מעניין, לכאורה. גם העובדה
שבניגוד לתנועות האחרות לא הייתה לאיחוד הנהגה כריזמטית חזקה, תרמה לכך. איחוד
הקבוצות והקיבוצים שידרה תדמית מתונה, כמעט בורגנית. את מי זה מעניין?
ספרו של מוקי הוא ספר מעניין על תנועה מעניינת בעלת סיפור מעניין;
סיפור שהוחמץ עד כה. אעמוד על שתי תובנות מרכזיות שאני קיבלתי מהספר; שני פרדוקסים.
האחת היא, שדווקא המתינות והפתיחות של קיבוצי האיחוד, האופי
האבולוציוני שלה, להבדיל מהאופי המהפכני של אחיותיה – אפשר בתוכה רפורמות שלא
התאפשרו בתנועות האחרות, שבראיה לאחור ניתן להגדירן כמעט כמהפכניות. העובדה שהיא לא
הייתה תנועה אנטי דתית, איפשרה את צמיחת ההתחדשות היהודית בתוכה, ואת החיבור של
הזרמים הליברליים ביהדות ארה"ב אליה. לא בכדי, דווקא בתנועה זו – בזכות מתינותה
והפתיחות שבה, צמחו מהפכות כמו הלינה המשפחתית והתקציב הכולל. דווקא המהפכנות של
התנועות האחיות יצרה חומת שמרנות, שלא אפשרה מהפכות כאלו.
גם התובנה השניה היא פרדוקס. האיחוד היה מזוהה עם מפא"י ובן
גוריון, בניגוד לתנועות האחרות שהיו אופוזיציה לבן גוריון. המוקד העיקרי להתנגדותן
לבן גוריון היה הממלכתיות. מול הממלכתיות הבן גוריונית הן נשאו את דגל
הוולונטריזם. אולם האוטוריטה המנהיגותית בתוכן, תאמה במידה רבה דווקא את רעיונות
המהפכנות הממלכתית של בן גוריון, ודווקא האיחוד בלט בצביונו הוולונטרי, באורחות
חייו.
****
כמו בספריו הקודמים על תולדות ההתיישבות הקיבוצית, גם בספר זה מיטיב
מוקי לספר את סיפור העומק של האיחוד, בזכות העובדה שהוא מספר את ההיסטוריה מלמטה –
דרך אורחות החיים, דרך חיי התרבות והרוח, דרך היצירה והארכיטקטורה.
ועם זאת, מוקי מרחיק לכת יתר על המידה בגימוד מקומה של ההנהגה ושל
הפוליטיקה התנועתית. הספר מיטיב לספר את סיפורם של קיבוצי האיחוד, אך הוא אינו
מספר את סיפורה של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים. לא את סיפור ההנהגה, לא את
הסיפור הפוליטי.
כל הנושא הפוליטי הוא תת סעיף, לא החשוב ביותר, בפרק קטן אי שם בין
פרקי הספר, המוקדש לפעילות ציבורית. יתכן שבכך מוקי רצה להבליט את ייחודו של
האיחוד לעומת התנועות האחרות, אך בכך הוא החמיץ מרכיב חשוב בסיפור שלקח על עצמו לספר.
המגרעת הזאת בולטת בעיקר בסוגיית ההתיישבות אחרי מלחמת ששת הימים.
מוקי מספר בקצרה על הקמת הקיבוצים בגולן, בבקעת הירדן ובסיני, אך אין כל ביטוי
לתהליכים המנהיגותיים והפוליטיים הקשורים בכך. האם הייתה מחלוקת על שאלת ההתיישבות
מעבר לקו הירוק? האם הייתה מחלוקת סביב השאלה היכן להתיישב והיכן לא? ואיך התייחסה
התנועה לסוגיית עקירת יישובי סיני? איך נהגו נציגיה בכנסת, איזו עמדה נקטה התנועה,
מה היה המסר ליישוביה בסיני וליישוביה בגולן ובבקעה? השאלות הללו בולטות בהעדרן מן
הספר.
שיבחתי בראשית המאמר את האופי הסיפורי, הלא אקדמי, בכתיבתו של מוקי,
אך הוא מרחיק לכת בכך יתר על המידה. ספרו רצוף, כדרכו, בקטעי מקור רבים – אך הללו
מופיעים לרוב ללא תאריך, ללא שם הכותב, רק שם הקיבוץ. ולעתים המקור מצוין
כ"ניב הקבוצה", כתב העת התנועתי, וכך אפילו קיבוצו של הכותב אינו ידוע.
עובדה זו בהחלט פוגמת בספר.
****
בספר נפלו מספר שגיאות, שראוי לתקנן לקראת המהדורות הבאות.
בע' 12 כתוב: "פתאום קם אדם בבוקר והנה הוא עם". הציטוט
הנכון, מתוך שירו של אמיר גלבוע הוא: "ומרגיש כי הוא עם". כיוון שהציטוט
השגוי מובא במירכאות, ברור שהכוונה היא לצטט ולא לכתוב פרפרזה, ולכן ראוי לדייק.
בתאריכון המלווה את הפרק הראשון, המתאר את שלושת עשורי התנועה ממעוף
ציבור, נכתבו האירועים המרכזיים בארץ ובעולם, כדי לתת פרספקטיבה להיסטוריה של
האיחוד. בתאריכון נפלו שתי טעויות: אלי כהן הוצא להורג ב-1965 ולא ב-1964 (ע' 19).
ההתיישבות בגולן החלה ב-1967 (ליתר דיוק ב-14.7.67) ולא ב-1968 (ע' 21), אם כי
הקיבוץ הראשון של האיחוד, מבוא חמה, אכן נוסד בינואר 68'.
שמו הפרטי של שפרינצק, מנהיג "הפועל הצעיר" ולימים
יו"ר הכנסת הראשון, הוא יוסף ולא יצחק (ע' 59).
מרשימת הח"כים של האיחוד (ע' 142) נשמטו שמותיהם של שניים מבכירי
הח"כים, שאף כיהנו כשרים בממשלה, פנחס לבון וחיים גבתי.
בע' 230 נכתב בטעות "אחדות העבודה" במקום מפא"י,
במשפט: "לעומת זאת [כלומר להבדיל מהקיבוץ המאוחד. א.ה.], המסורת הפרגמטית של
איחוד הקבוצות והקיבוצים והמודעות למהפכה הממלכתית של אנשי בן גוריון ואחדות
העבודה השפיעו על האיחוד להיות זהיר יותר, מאופק יותר, מתחשב בדעת מדינאים ונוצר
גם את הוולונטריות הקיצונית של חבריו".
****
בפני מוקי צור ניצבה דילמה – איך לתאר את מקומו בתנועה. את הדילמה הוא
פתר באמצעות התעלמות. אין מוקי.
לפחות באחד המקרים ההעדר ממש צורם. מוקי מספר על הסדנאות למנחי
קבוצות, שהיו הזרע שממנו צמחה ההתחדשות היהודית בתנועה הקיבוצית. הוא הציג אותן
כביטוי אופייני לרוח האיחוד. הוא הזכיר רק שני מנחים של הסדנאות – יריב בן אהרון
ואביבה זמיר. אולם לסדנאות הללו היה מנחה נוסף – מוקי צור. וכך, מוזכרים שני מנחים
מהקיבוץ המאוחד, בעוד דווקא שמו של המנחה מן האיחוד נשמט.
****
אני הצטרפתי לקיבוץ ולתנועה הקיבוצית אחרי הקמת התק"ם. קיבוצי,
אורטל, הוא מאחרוני הקיבוצים שהוקמו בידי הקיבוץ המאוחד. אני מזדהה מאוד עם הלהט
ההתיישבותי האקטיביסטי שאפיין את הקיבוץ המאוחד. ועם זאת, אני חש קרבה רבה יותר
לפתיחות שאפיינה את אורח החיים ואת התרבות בקיבוצי האיחוד.
* "הזמן הירוק"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
