בפרק א נשא צפניה נבואת פורענות וחורבן מרה ונוראה על יהודה. בפתח פרק
ב, מציע צפניה ליהודים דרך לתשובה בטרם פורענות. "בַּקְּשׁוּ אֶת יְהוָה כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ, בַּקְּשׁוּ צֶדֶק, בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה". משפט, צדק וענווה – זאת המשמעות של "בַּקְּשׁוּ אֶת יְהוָה". אם יהודה תאמץ
דרך זו, תמנע הפורענות. וגם בודדים שילכו בדרך זו, יוכלו להינצל: "אוּלַי
תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף יְהוָה", כלומר גם אם יום חרון אפו של אלוהים יבוא,
ונבואת הפורענות תתממש, אתם, ענווי הארץ, שתבחרו בדרך המשפט, הצדק והענווה,
תינצלו.
המשך הפרק הוא נבואת פורענות על אויבי
ישראל. תחילה המעגל הקרוב: הפלישתים, ששבי ציון ירשו את עריהם מהם יגורשו, מואב
ועמון, ובהמשך המעגל הרחוק: כוש בדרום ואשור בצפון.
את חורבן ערי פלשת מתאר צפניה בשפה
ציורית, כאשר אסונה של כל עיר מארבע ערי פלשת (העיר החמישית, גת, כבר חרבה מזמן)
מתואר במשחק מילים עם שם העיר: "כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה, וְאַשְׁקְלוֹן
– לִשְׁמָמָה. אַשְׁדּוֹד - בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר".
ודומה שמאז קללתו של צפניה את עזה - "כִּי
עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה", היא לא בורכה בקללה כה נמרצת, עד ברכתו של ראש
הממשלה יצחק רבין "שעזה תטבע בים".
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
