* הפתיל – שר הביטחון אביגדור ליברמן הצהיר שבעימות הבא לא נעצור עד שחמאס
יניף דגל לבן. כמו כן הוא הבטיח, שאם הוא יהיה שר הביטחון, בתוך 48 שעות אסמאעיל הנייה
ימות.
* איפה היה הקבינט - כיוון שמסקנות דו"ח המבקר על "צוק איתן" מתמקדות
בתפקוד הקבינט, מעניין מה היה נכתב בדו"חות על תהליך אוסלו, על גיבוש
מדיניותו של ברק לפני ועידת קמפ-דיוויד ועל ההתנתקות. שלא לדבר על הסכם לונדון.
* אופוזיציה למדינה – דו"ח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן" מסעיר את
הציבוריות הישראלית. האם נערכנו נכון לאיומים? האם הגבנו נכון? האם פעלנו נכון?
איך פעל הקבינט? מה הלקחים שיש להפיק?
כפי שכבר כתבתי, אני רואה ב"צוק איתן" ניצחון, שבזכותו 14
שנות ירי טילים בלתי פוסק לעבר אוכלוסיה אזרחית ישראלית הסתיימו, ויישובי הגבול
פרצו לצמיחה גדולה. עם זאת, אין ספק שהיו ליקויים במלחמה שיש ללמוד אותם ולהפיק
לקחים.
ויש מי שהוויכוח הזה אינו מעניין אותם. למה? כי זה דיון ישראלי על
הדרך להתמודד עם האיום ולנצח במלחמה. אך יש בתוכנו מי שהאג'נדה שלו הפוכה. מי
שמצדד בצד הפלשתינאי, ולכן מבחינתו אנו האיום ומה שישמח אותו הוא אם אנחנו נפסיד
במלחמה.
כוונתי לדבוקת שוקן. איך הדיון מצטייר ביקום המקביל שלהם?
גדעון לוי: "הדיון
הציבורי המתקיים עכשיו בעקבותיו, גם הוא אינו אלא מסך עשן, המכסה על הפשעים
האמתיים של ההתקפה... דו"ח המבקר מטייח על ההרג וההרס ההמוניים והמבעיתים
בעזה... העיקר הוא, שישראל ביצעה התקפה פושעת וחסרת הצדקה על אוכלוסייה אזרחית
חסרת ישע בעזה, ועד היום איש לא קיבל אחריות לה ואיש לא הועמד לדין על פשעיה... ביצוע
פשעי מלחמה... ברוטליות חסרת עכבות".
אורי משגב: "ישראל נגררה
למלחמה במידה רבה בגלל הימין המתנחלי... את הלחץ להסלמת המצב, לניצולו ולהכבדת הלחץ על
חמאס, הובילו המתנחלים ושליחיהם... יצאה ישראל למלחמת עונשין בעזה. לראשונה
בתולדות המדינה ניתנו בה סימנים בולטים של מלחמת דת בשם אלוהי צבאות... ממדי ההרג
וההרס חסרי התכלית והתוחלת".
זו תרבות ה"פוסט אמת",
ה"עובדות אלטרנטיביות" המאפיין את עיתון "הארץ". הרי מה היה
באמת במלחמת "צוק איתן"? פשע מלחמה מתמשך וברוטלי של מתקפת טילים על
אזרחי ישראל שהלכה והסלימה. ממשלת ישראל הבליגה, שוב הבליגה ושוב הבליגה. ממשלת
ישראל התחננה: "שקט ייענה בשקט", אולם האויב ראה בכך חולשה והגביר את
המתקפות. הייתה זו מלחמת אין ברירה מובהקת. ובמלחמה – ישראל דחתה ושוב דחתה את
הפעולה הקרקעית, בתקווה להפסקת אש, ורק בלית ברירה יצאה למתקפה הזאת. במהלך המלחמה
ישראל הסכימה 12 פעם להפסקת אש, שהייתה בתוך דקות להפסקת אש חד צדדית. במלחמה
ישראל עשתה יותר מכל צבא אחר בעולם כל מאמץ למזער את הפגיעה באזרחים, אולם הפלשתינאים
השתמשו באזרחים ובילדים במזיד כמגנים אנושיים, ולכן הם אחראים על כל אזרח שנהרג.
עיתון "הארץ" – תרבות של
שקר.
* ז'דאנוב 2017 – בפשקוויל ביקורת טלוויזיה של רוגל
אלפר על תכניתו של גורי אלפי "היום בלילה", תחת הכותרת: "המדינה
בוערת וגורי אלפי מתקרנף", הוא השתלח בו בארסיות אופיינית. לא על מה שיש
בתכנית, אלא על מה שאין בה. זו תכנית בידור ולכן אין היא תכנית מגויסת לקידום עמדותיו
הפוליטיות של אלפר. ובעיניו של אלפר, אין זכות קיום לתכנית טלוויזיה שאינה מגויסת
לאג'נדה שלו. "ישראל טובעת בפשיזציה, באפרטהייד, בכיבוש, בהידרדרות עיוורת
והרסנית למדינה דו-לאומית ומלחמת אזרחים בלתי נמנעת, ברחמים עצמיים לאומניים רוויי
קורבנות ספוגת רוחות רפאים שואתיות, בחשיבה דתית-משיחית לא רציונלית... אלפי קיבל במה להשמיע את קולו. אבל הוא
מתקרנף. הוא אשכרה משחק בקקה בזמן שהמדינה בוערת... אלפי מתגלה ב'היום בלילה'
כאידיוט שימושי. הוא קיבל הוראה להוריד פרופיל פוליטי, אז הוא מוריד פרופיל פוליטי".
אנדרי ז'דאנוב, קומיסר התרבות של סטלין, ספטמבר 1946: "אם באים
אנשים חסרי אידיאה ומבקשים ליטול מאת פלוגת העובדים הספרותיים של לנינגרד את עצם
יסודם; מבקשים לערער את הצד האידיאי של עבודתם, ליטול מיצירתם של סופרי לנינגרד את
ערכה המשנה סדרי חברה – הרי הוועד המרכזי מקווה, כי סופרי לנינגרד ימצאו בקרבם כוח
לשים קץ לכל הניסיונות הללו להטות את פלוגת הסופרים של לנינגרד, את כתבי העת שלה,
אל ערוץ של חוסר אידיאה, חוסר עקרונות, של א-פוליטיות".
אני יודע, יש הבדל בין אלפר לז'דנוב. אלפר אינו בשלטון. אבל לא צריך
להפעיל דמיון יצירתי במיוחד כדי לשער איך הוא היה פועל אילו היה, חלילה, בשלטון.
* קריאה בוגדנית - העבריינית הסדרתית אילנה המרמרן, פרסמה ב"הארץ" פשקוויל
בזוי שתמציתו הוא המשפט הבא: "פונה
אל אזרחי ישראל, המשתייכים למחנה השלום, לצאת בקריאה לקהילה הבינלאומית להטיל חרם
על מדינתם".
ההבדל בין הקריאה הזאת לבין המשפט: "פונה אל אזרחי ישראל,
המשתייכים למחנה השלום, לצאת בקריאה לארגוני הטרור הפלשתינאים לחדש את פיגועי
ההתאבדות בישראל", או "פונה אל אזרחי ישראל, המשתייכים למחנה השלום,
לצאת בקריאה למדינות ערב לפלוש לישראל", הוא אינו הבד מהותי. הוא הבדל כמותי.
זאת קריאה בוגדנית.
* עבריינית סדרתית - ולמי שאינו יודע למה כוונתי בהגדרה
"עבריינית סדרתית" – אילנה המרמרן מתמחה בהברחת שב"חים פלשתינאים
לישראל.
* סססמולן – בני בגין מתח ביקורת חריפה על החלטת הממשלה על הבניה בהתנחלויות,
כיוון ש-95% מהבתים ייבנו בגושים ורק 5% על גב ההר. בגין דורש בניה מאסיבית דווקא
על גב ההר.
אני מבין אותו, אף שאיני מסכים אתו. אני מבין אותו, כיוון שההתיישבות
מעצבת את גבול המדינה, וכמי ששולל כל ויתור טריטוריאלי ודוגל במימוש זכותנו על ארץ
ישראל השלמה, בצדק הוא דורש התיישבות בעיקר על גב ההר, כדי למנוע כל ויתור. איני
מסכים אתו, כיוון שבדיוק מאותה סיבה, אני שולל התיישבות באזורים המאוכלסים בצפיפות
בפלשתינאים, כיוון שאני דוגל בוויתור על שטחים אלה.
איני מופתע כלל שזו עמדתו. בני בגין הוא אידיאולוג נוקשה, הדבק לאורך
עשרות שנים באותה השקפת עולם עליה גדל בבית אביו מורו, ואין הוא מוכן לזוז ממנה
כמלוא הנימה.
מבחינת הימננים שמשתלחים ומתגוללים בבני בגין, הוא נותר ססססמולן.
למה? בדיוק מאותה סיבה – העובדה שבני בגין הוא אידיאולוג נוקשה, הדבק לאורך עשרות
שנים באותה השקפת עולם עליה גדל בבית אביו מורו, ואין הוא מוכן לזוז ממנה כמלוא
הנימה. בתור שכזה, הוא דוגל בהשקפת עולם ליברלית, בזכויות שוות לערבים, בשלטון
החוק ועליונות המשפט. בעיני אותם ימננים, שנאת הערבים, שנאת השמאל, שנאת בתי המשפט
ושנאת שלטון החוק, קודמת לשלמות הארץ. הם דוגלים בליכוד שפרצופו אינו פרצופו של
בני בגין, אלא של "הצל".
* אוי לחרפה - התורה ונביאי ישראל יוצאים שוב ושוב נגד השוחד, ורואים בו את
השחיתות הנתעבת ביותר, שחיתות המובילה לחורבן. כאשר מי שהיה הרב הראשי לישראל,
"הרב" מצגר; אדם שישב על כסאו של הרב קוק זצ"ל ואמור היה להיות
המנהיג הרוחני ומייצגה העיקרי של הדת בחברה הישראלית, מורשע בשוחד, הדבר אמור
לטלטל את החברה הישראלית ולזעזע את אמות הסיפים, לא פחות מנשיא שהורשע באונס וראש
ממשלה שהורשע בשוחד.
לא ראוי היה להגיע עמו לעסקת טיעון עם עונש מופחת של 3 שנים וחצי.
כאשר אדם שאמור לשמש דוגמה ומופת לוקח שוחד, יש למצות עמו את הדין במלוא החומרה,
ללא כל הנחות.
... הוא עוד עלול לחזור לתפקידו אחרי ש"יחזיר את חובו
לחברה". הרי יש תקדים.
* גיבוי ציבורי לשחיתות - לפני הבחירות האחרונות התארחו הרצוג ולבני לראיון זוגי בערוץ
הראשון. יעקב אילון הפתיע אותם בקריאת דברים חריפים ביותר שלבני אמרה בעבר בגנות
השמירה של הרצוג על זכות השתיקה, בחקירות השחיתות של עמותות ברק.
הרצוג השיב שאין לו שום בעיה עם האמירה הזאת. היא הייתה אז באופוזיציה
וזה היה תפקידה. לבני הנהנה.
הייתה זו אמירה חמורה ביותר, שהמחישה את הציניות של הפוליטיקאים. המסר
היה שהשחיתות השלטונית היא בסדר, והביקורת עליה מצד האופוזיציה היא משחק. כדאי
לזכור זאת, למשל כאשר הרצוג תוקף את נתניהו על שחיתותו. כשהוא התלהם השבוע מעל
דוכן הכנסת על הסיגרים והשמפניה, הוא אמר זאת כי הוא באופוזיציה ולא כיוון שטוהר
המידות מעניין אותו.
זה גם ההסבר לשתיקת הכבשים של הפוליטיקאים מן הליכוד. שהיו ראשי
המתלהמים בפרשיות אולמרט.
אולם בפרשיות נתניהו קיימת תופעה שלא ראינו אותה מאז ימי דרעי
"הוא זכאי". לא רק פוליטיקאים בעלי חשבון אישי מתאימים את עמדתם בפרשיות
לזהות הפוליטית של החשוד, אלא גם הציבור הרחב. כאשר אזרחים נותנים גיבוי לשחיתות
ומדקלמים כפתיים את כל סיסמאות ה"אין כלום" למיניהם – פוליטיקאים
מושחתים מאבדים את מורא הציבור ואת מעט הבושה.
* אין בעיה - צודקים כל מי שטוענים שאין שום בעיה
בסיגרים ושמפניה. נכון. אילו קנה אותם מכספו, זה היה בסדר גמור.
* בלי תיק - מה ההבדל בין נתניהו לאיוב קרא? איוב
קרא בלי תיק.
* אז הוא הבטיח – חלפו עשרה ימים מאז נכנס טראמפ לתפקידו. הוא לא עצר לרגע ובמהלך
השבוע חתם על צווים רבים לקידום דרכו ותכניותיו ההזויות והקיצוניות ביותר, בהתאם
להבטחות הבחירות שלו. ומשום מה, התחייבותו המפורשת להעביר את שגרירות ארה"ב
לירושלים טרם קוימה. גם לא נשמע מצדו כל איתות על כוונתו לכבד את הבטחתו. נהפוך
הוא, הפלשתינאים טוענים שהוא אותת להם שבכוונתו להפר אותה ברגל גסה.
* חוק הג'ונגל – כאשר הגביר מחליט על דעת עצמו לבנות חומה בין הטירה שלו לצריף של
שכנו הדלפון ומחליט שהשכן הדלפון יממן אותה, יש לזה שם אחד בלבד – בריונות.
ההצדקה היחידה לצעדו הבריוני של טראמפ, היא שהוא מאמין שהוא יכול.
* הגדרות מיושנות – המתנגדים העקביים לגלובליזציה הם אנשי השמאל, ובעיקר השמאל
הרדיקלי. גדולי התומכים בגלובליזציה הם הליברטיאנים, שבנושא הכלכלי הם הימין של
הימין. אז איך נגדיר את מדיניות האנטי גלובליזציה של טראמפ? מדיניות של שמאל או של
ימין? מבולבלים? גם אנחנו. מסתבר שגם בענייני כלכלה, ההגדרות הללו מיושנות.
* אנטי מיתוס - אריאנה מלמד כתבה בטור שלה במוסף "ספרים" של
"הארץ", על קלטת האודיו של הספר "גיבור חידה", ספר הילדים
הקלסי של אוריאל אופק על טרומפלדור. הביקורת הייתה מאוד חיובית, מחמיאה ונרגשת,
וזאת לאחר שנתנה לילד שלה לשמוע את הספר (היא לא ציינה את גילו). אני מודה
שהופתעתי, כיוון שמדברים שלה שקראתי עד כה, לא הייתי מצפה שתמליץ לבנה דווקא על
הספר הזה ותכתוב עליו שבחים כאלה. גם לא הייתי מצפה ממנה למשפט כמו: "אי אפשר
לגדל את דור העתיד בחברה לוחמת בלי דמויות מופת של גיבורי מלחמה". אמנם היא
הוסיפה "כך גורסת ההגמוניה, כל הגמוניה", אך עובדה שהיא המליצה על הספר
לבנה.
ויש לי שתי הערות לדבריה. א. היא כתבה: "עדיין מספרים להם בבית
הספר שלפני שהשיב את נשמתו למי שהשיב, אמר יוסף טרומפלדור, טוב למות בעד ארצנו:
עדיין לא מספרים להם שככל הנראה מדובר במיתוס לא באמת מבוסס, אבל מפעים".
הפוך, מלמד, הפוך. היסטוריונים רציניים שחקרו את הנושא, בדקו את העדויות של מי
שהיו לצדו, למדו דברים קודמים שאמר וכתב בדיוק ברוח זו, יודעים שהאנטי-מיתוס כאילו
הוא קילל ברוסית וכו' הוא "עובדות אלטרנטיביות" כפי שנהוג לומר היום.
ואני ממליץ לה על הביוגרפיה המעולה של טרומפלדור שכתבה ההיסטוריונית שולמית לסקוב
(שהלכה השנה לעולמה בשנתה ה-101), שחקרה את הפרשה לעומק ומסקנותיה חד משמעיות.
ב. כתבה מלמד: "התרבות
הצעירה לא הקדישה בימיו [של אוריאל אופק] תשומת לב אוהבת מדי לילדים בראשית
חיי הקריאה שלהם". גם כאן, ההיפך הוא הנכון. מלמד הזכירה את "דבר
לילדים". דפדוף בגיליונות "דבר לילדים", "משמר לילדים"
ו"הארץ שלנו" מאותה תקופה, מעיד על היחס הרציני ביותר של התרבות באותה
תקופה לקריאת הילדים. גדולי הסופרים והמשוררים כתבו לילדים, וראו בכתיבה זו מרכיב
חשוב ביותר ביצירתם.
* הניצחון הגדול - בליל שבת חגגנו באורטל יומולדת 60 של ג'וד נקש, חברה יקרה. בחוץ
ירד שלג כבד, ובתוך "הבזיליקום", התכנסנו החברים הקרובים מאורטל, המשפחה
וחבריה מכל הארץ. היה שמח מאוד. שמחת החיים והאופטימיות הבלתי נדלית של ג'וד,
הדביקה את כולנו. עופר גביש הוביל ערב שירה נעים ושמח.
עם כל השמחה והאופטימיות, גם סיפור השואה היה נוכח בערב הזה. אביה של
ג'וד היה ניצול שואה. כל חייו ידע שהוא הבן היחיד ממשפחתו ששרד. שנה לפני מותו
נוצר הקשר עם האחייניות שלו. מסתבר שאחיו הצעיר נותר בחיים ברוסיה ובנותיו עלו
בעליה הגדולה. הנוכחות של הסיפור הזה הייתה חזקה מאוד. בת דודתה "החדשה"
של ג'וד דיברה וסיפרה. הוקרן סרט מחתונת בנה של אחת מבנות הדוד, שבה נקש קרא את
הסיפור, כפי שג'וד כתבה אותו.
האירוע התקיים בדיוק ביום ההולדת. הוא אורגן במשך חודשים, וסביר להניח
שהמשפחה שתכננה אותו לא הייתה מודעת לכך שזהו יום השואה הבינלאומי. האם הייתה בכך
בעיה? בעיניי, לא הייתה בכך שום בעיה. האם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה היו קובעים
מסיבה כזאת? ודאי שלא.
יש בישראל יום זיכרון ממלכתי אחד לזכר השואה – כז בניסן. ביום זה אין
מקיימים מסיבות, אירועים משמחים וכו'. השואה נוכחת מאוד בהווייה הישראלית לאורך כל
השנה, אך די ביום זיכרון אחד. יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוא יום חשוב מאוד,
ועצם קביעתו היא הישג בינלאומי של ישראל. גם בישראל מציינים את היום הזה, אך אין
זה יום אבל נוסף, וכך ראוי להיות.
אני רואה הרבה צביעות בהשתלחות בליכוד על קיום הליכודיאדה ביום זה.
נכון, יש הבדל בין אירוע פרטי לאירוע של מפלגת שלטון. אני מניח, שאילו המארגנים
היו מודעים לכך מראש, היו קובעים מועד אחר. סביר להניח שלהבא ישימו לב. אבל בצדק
הם לא ביטלו אירוע מתוכנן אחרי שהיה מוכן, כי אין זה יום זיכרון ואבל בישראל. יש
יותר מקורטוב של ציניות בביקורת – זהו שימוש ציני ופופוליסטי בזכר השואה לצורך
ניגוח פוליטי.
ואם לחזור למסיבת יום ההולדת של ג'וד – לראות את השבט הענף והמופלא,
עם כל הנכדים והנינים של יהושע אייזן; שבט שמגלם את החזון הציוני של קיבוץ גלויות:
פולין, גרמניה, אלג'יר, תימן ועוד; שבט יהודי ישראלי בארץ ישראל – זה הניצחון
הגדול שלנו. ויודעים מה? דווקא מתאים לחגוג אותו ביום השואה הבינלאומי.
* המערכת הפוליטית (החורפית) - יש באורטל שתי מפלגות: אוהבי השלג ואלה
שנמאס להם מהשלג. אני שייך לאגף הרדיקלי במפלגת אוהבי השלג.
* ביד הלשון
עובדות אלטרנטיביות – בראיון
טלוויזיוני השמיעה קלילאן קונוויי, יועצת הנשיא טראמפ, הגדרה יצירתית לשקריו
התכופים של הבוס שלה: "עובדות אלטרנטיביות". המראיין פרץ בצחוק, ועל
קונוויי נמתחה ביקורת חריפה.
הביקורת מוצדקת, אולם אין זו המצאה של קונוויי. זוהי ליבת הרלטיביזם
הפוסט מודרניסטי על פיו אין אמת אלא "נראטיבים". ע"ע
"נכבה".
ונדמה לי שלא אטעה, אם אומר שחובבי הרלטיביזם, המתבוססים עשרות שנים
במדמנת ההבל והשקר הזאת, הם לאו דווקא מתומכיו של טראמפ. הוא בסך הכל משתמש
בשיטותיהם, למטרות המנוגדות לשלהם.
* "חדשות בן עזר", "על הצפון"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
