הבלוג של אורי הייטנר

זכריה הוא מנביאי שיבת ציון, מנביאי הגאולה של העם היהודי לאחר החורבן והגולה הדוויה. נבואותיו נועדו לדרבן את העם היהודי לנטוש את הגולה ולחזור לארצו כדי לבנות אותה ואת בירתה – ירושלים. כל כך אקטואלי.

מה רואה זכריה בחזונו?

וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה. וָאֹמַר: אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ? וַיֹּאמֶר אֵלַי: לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלִַם, לִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ.

זכריה רואה מהנדסים ואדריכלים, מטעם ועדות התכנון והבניה, הלוקחים מידות לצורך החיוני לבנות את ירושלים היהודית.

אולם תנופת הבניה מתוכננת בצורה עקומה. למה האיש מודד את רחבה ואורכה של ירושלים? כדי להגביל את גבולותיה, להקיפה חומה. הרי מספר היהודים שעלו מבבל לארץ ישראל מצומצם, יש בעיות ביטחון. כנראה שההנהגה ראתה בקטן, לא הבינה שמהותה היא בניית הארץ וירושלים עבור העם היהודי כולו, גם זה שבגולה. והיא קבעה בירושלים תחום מושב מצומצם, אולי רק במערב העיר.

הנביא מבין שהחזיון הזה נועד לגרום לו לעקור מן השורש את התפיסה המינימליסטית הזאת. ולכן, מיד אחריו מופיע הפסוק המבהיר חד משמעית – ההיפך הוא הנכון. "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ". כלומר, העיר הקטנה לא תוכל לספק את צרכי ההתיישבות היהודית, ולכן יהיה להרחיבה, להגדילה, להרחיבה לכיוון מעלה אדומים, לכיוון גוש עציון, לכיוון מדבר יהודה וים המלח.

עד איפה? מה הגבול?

"אמר רבי יוחנן: עתידה ירושלים להיות מגעת לשערי דמשק" (פסיקתא דרב כהנא כ).

עד לשערי דמשק?! ירושלים?!

שערי דמשק = הגולן. ירושלים = המדינה שבירתה ירושלים. כלומר, העיר ירושלים לא תתרחב עד שערי דמשק, אך המדינה היהודית, שירושלים בירתה, תכלול בתוכה את הגולן.

יש קשר הדוק וישיר בין חלקו הראשון של הפרק, העוסק בבניין ירושלים, לחלקו השני, העוסק בעליה ההמונית של העם היהודי לישראל.

"אמר רב שמואל בר נחמני: מסורת אגדה היא, שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות.

ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו הגלויות ולא נבנית ירושלים - אל תאמין. למה? שכך כתיב

'בונה ירושלים' ואח"כ 'נדחי ישראל יכנס' " (תנחומא נח יא).

בניין ירושלים לא נועד רק לספק פתרונות דיור לאזרחי המדינה, אלא ליצור אופק לעם היהודי כולו, שיתקבץ מן הגלויות וישוב למולדתו. אולם עד קיבוץ הגלויות, אי אפשר לראות בירושלים ובישראל יצירה מוגמרת, אלא מדינה בתהליך: תהליך של בניה פיזית, חברתית, תרבותית.

המהלך של זכריה כפול. הוא מבין שעליו לפרוץ את התקיעות, של הישארות רוב העם בגולה ותפיסה מינימליסטית של בוני הארץ. ניתן לפרוץ את התקיעות באמצעות עידוד העם לעלות לארץ, עליה שתגביר ביקושים ותגרום לבניה. ניתן לפרוץ את התקיעות באמצעות בניית הארץ, כך שתהווה אבן שואבת ליהדות הגולה. זכריה מפעיל במקביל את שני המנופים. הוא קורא לבנייתה והרחבתה של ירושלים, וקורא לעם לעזוב את הגולה במהירות ולעלות לארץ ישראל.

כמו חיים ויצמן שיצא בקריאה הנרגשת: "עם ישראל, אייך?" כך גם זכריה פונה לעם ישראל כדי לדרבנו לעלות ולהצטרף למשימה הגדולה של שיבת ציון.

הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן, נְאֻם יְהוָה, כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם, נְאֻם יְהוָה. הוֹי צִיּוֹן, הִמָּלְטִי, יוֹשֶׁבֶת בַּת בָּבֶל!

מפני מה על היהודים לנוס? ממי עליהם להימלט? הרי זו תקופה של שקט ושגשוג בגולה.

הנביא אינו מתכוון למנוסה במובן של בריחה, אלא במובן של מהרו, הזדרזו.

חוּשׁוּ, אַחִים, חוּשׁוּ!

נָרִימָה פְּעָמֵינוּ!

טוּשׂוּ, אַחִים, טוּשׂוּ,

לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ!

לֹא לָנוּ הַמְּנוּחָה,

לֹא לָנוּ הַמַּרְגּוֹעַ

בָּאֶרֶץ הַקְּרוּחָה

וְשִׁלְטוֹן הָאֶזְרוֹעַ!

הנביא קורא להם להזדרז כדי ליטול חלק במפעל החלוצי הגדול של שיבת ציון ובניין הארץ.

אך תמיד נכונה, לצד המוטיבציה החיובית, שהיא העיקר, גם המוטיבציה השלילית – להסתלק מן הגולה, כי כפי שההיסטוריה הוכיחה, מאחורי כל תקופת שלווה ליהודים בגולה, מסתתר הגל האנטישמי הבא.

מקומם של היהודים הוא במולדתם, במדינתם הריבונית, העצמאית, וירושלים בירתה. אז – ועתה.

 * 929