איתן ברושי: עוד קדנציה באופוזיציה – מפלגת העבודה עלולה לסיים את
תפקידה
אם לא נחזור
לשורשים ולדרך של בן גוריון ורבין, אנו נמצא עצמנו שמאלה ממרצ ועם פחות מהמנדטים
שלה
מאת – אורי הייטנר
בעוד חודשיים ימלאו שנתיים לחברותו של איתן ברושי בכנסת. פרישתו
מתפקיד מזכ"ל התק"צ באמצע הקדנציה למען ההליכה לכנסת, עוררה ביקורת
והייתה שנויה במחלוקת בתנועה. לטענת איתן, הסוגיה הייתה שנויה במחלוקת גם בינו
לבינו, בלבטים שלו טרם קבלת ההחלטה.
"התלבטתי על עזיבת תפקיד המזכיר",
נזכר איתן. "התמודדתי על תפקיד המזכיר, ניצחתי בבחירות ועזבתי אחרי שנתיים. הייתה
לי התלבטות אישית וציבורית. זו הייתה הכרעה קשה. היה לי קושי להיפרד מהתנועה ומהחברים
ולעזוב תפקיד שאהבתי. את ההחלטה קיבלתי בדקה ה-90, שעה לפני סגירת ההרשמה לפריימריז.
הבחירות לא היו צפויות. למדתי בחיים שתמיד 'זה לא הזמן'. תמיד הדברים לא קורים
בזמן המתאים לנו ולעתים צריך לקבל החלטות קשות".
איך אתה רואה את ההחלטה הזאת ממרחק הזמן?
"אני מרגיש טוב עם ההחלטה. במבט לאחור, זו הייתה החלטה נכונה. הנוכחות שלי
בכנסת חשובה. אני עושה כמיטב יכולתי לשרת
את המרחב הכפרי ולתרום למחנה הציוני הן בנושאים המדיניים ביטחוניים והן בנושאים הכלכליים
חברתיים".
הקיום וטעם
הקיום
ברושי חבר בוועדות הכספים, החינוך, ביקורת המדינה וצדק חלוקתי.
"בוועדת הכספים אני עוסק בקיום ובוועדת החינוך – בטעם הקיום". עיקר
פועלו הוא מאבקים למען ההתיישבות העובדת, החקלאות, הגליל והנגב, המועצות האזוריות,
המגזר היצרני. הוא הגיש כעשרים הצעות חוק בנושא, הנמצאות בשלבים שונים של התהליך.
הוא נאבק בנושאים כמו הביטוח הלאומי והמיסוי בקיבוצים – "הצלחנו למנוע את
חיסול התנועה הקיבוצית באמצעות רואי חשבון", חוק המים, הטבות המס בפריפריה,
הגנה על החינוך ההתיישבותי, תכנית פיתוח הגליל, הצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית
על מצב החקלאות. הוא נאבק לקידום נושאים שבהם הוא מאמין ומנהל קרבות בלימה נגד
מגמות שעלולות לפגוע בהתיישבות ובמגזר היצרני. "בתקציב הקודם הצלחנו להוציא
מחוק ההסדרים חמש רפורמות שהיו עלולות לפגוע פגיעה קשה בהתיישבות".
התנועה הקיבוצית הקפידה לאורך השנים לא להצטייר כ"מפלגה
אגררית", כמפלגה סקטוריאלית המייצגת את המגזר. להיפך, שליחיה הפוליטיים הציגו
עצמם כנושאי דגל האחריות הלאומית הכוללת; כנציגי תנועה חלוצית ההולכת לפני המחנה.
ברושי מציג מגאווה את פעולותיו למען המגזר החקלאי וההתיישבותי.
אתה ח"כ סקטוריאלי? עיקר תפקידך הוא לייצג מגזר?
איתן מסרב לקבל את ההגדרה. הוא רואה במאבקיו למען ההתיישבות מאבק
לאומי על פניה של מדינת ישראל. "יש
שינוי גדול במדינה בשנים האחרונות. נוצרה שחיקה גדולה מאוד במעמד ההתיישבות
והחקלאות. סדר העדיפויות השתנה. כאשר רמי לוי מתכבד בהדלקת משואה ביום העצמאות –
זה סימן למדינה שאיבדה את דרכה. שחטנו את כל הפרות הקדושות ונשארנו עם עגל הזהב. אנחנו
חוזרים להיות עם של סוחרים. הורינו באו לארץ ישראל כדי לחזור לעבודה, לחזור לאדמה.
זו הדרך למימוש הריבונות שלנו בארץ. ופתאום היבואן עדיף על היצרן. בשם המאבק ביוקר
המחיה, מוכנים לסכן אזורים שלמים בארץ ובראשם הגליל והנגב. המאבק שאני מנהל אינו
מגזרי. זהו קרב על דמות החברה הישראלית".
אני מודה שיש לי קושי עם המסר. הורינו עלו לארץ תחת הדגל של הפיכת
הפירמידה, כדי שנהפוך לעם שהמבנה התעסוקתי שלו יהיה מבנה נורמלי, כבמדינות
המתקדמות והמפותחות ביותר. היום, בחלוף מאה שנה, המבנה התעסוקתי בעולם המתקדם
השתנה מאוד.
שאלה אחת שהפניתי לאיתן הוציאה אותו משלוותו. אולי אנחנו מנהלים
מלחמת מאסף נגד שינוי שאי אפשר למנוע אותו? אולי במקום להילחם על החקלאות
המסורתית, עלינו להשתלב במגמת השינוי ולהתאים את עצמנו אליה; לשנות את אופי
החקלאות, לפנות לחקלאות מתוחכמת, חדשנית?
"אין יותר חדשנית ומתוחכמת מהחקלאות הישראלית", קובע איתן
נחרצות. "החקלאות הישראלית תמיד התאימה את עצמה לכל השינויים הטכנולוגיים.
לכן היא כל כך מבוקשת בכל העולם. אין לישראל נכס אסטרטגי בכל העולם, בעיקר בעולם
המתפתח, כמו החקלאות. החקלאות הישראלית היא רבת הישגים. כשהמדינה קמה החקלאות
האכילה 600,000 איש. היום היא מאכילה באותה קרקע ובפחות מים יותר משמונה מיליון
ורבע איש. זה הישג אדיר. הבעיה אינה בחקלאות, אלא בכך שהשתנה חוט השדרה הרעיוני של
מקבלי החלטות בישראל. נושא יוקר המחיה השתלט על כל החשיבה. צריך להוריד את העלויות
של המוצרים החקלאיים, אך לא לייבא תוצרת מכל העולם על חשבון התוצרת שלנו".
האם המסר הזה יכול לשמש מענה לדרישת הציבור להוריד את יוקר המחיה? האם
נכון שנהיה במקום נגטיבי לדרישה הזאת? האם לא ניפגע אם נצטייר כאבן נגף בפני הנושא
שעליו מחו מאות אלפים לפני חמש שנים וחצי?
"הורדת יוקר המחיה היא מטרה חשובה, ואנחנו תומכים בה. השאלה היא
איך עושים זאת. הדרך להוזיל את מחירי התוצרת היא טיפול בפערי התיווך. זאת הבעיה. החקלאים מתפרנסים בקושי והמחיר לצרכן ברשתות
גורם ליוקר המחיה. מי שמתעשר אלה המתווכים. אנחנו מעלים פתרונות לבעיה. יותר מפעם
אחת הצענו להקים שוק סיטונאי, אבל עד עכשיו הצעותינו נדחו".
לא אופוזיציה
למדינה
איתן ברושי לא ניחן במזג אופוזיציוני. עיקר פעולתו אינה מחאתית, אינה
נגד השלטון, אלא מאבק פרגמטי לקדם את הנושאים בהם הוא מאמין, כולל שיתופי פעולה
ובריתות עם גורמים בקואליציה, עבודה עם הממשלה, שיחות עם ראש הממשלה, עם שר האוצר
ושר החינוך, במטרה להשפיע על ההחלטות. "אנחנו אופוזיציה לממשלה", אומר
איתן, "לא אופוזיציה למדינה".
המחנ"צ טעתה כשלא הצטרפה לממשלה?
"זה לא אקטואלי היום. כשהיה אקטואלי, הייתי בעד. כעת נראה
שהבחירות מתקרבות ותפקידנו להחליף את הממשלה".
באשר לעתיד, עמדתו נחרצת. "מפלגת העבודה צריכה להוביל או להיות שותפה
בממשלה שתקום. באופוזיציה היא עלולה לסיים את תפקידה".
לצד פעולתו למען ההתיישבות והחקלאות, איתן ברושי פעיל גם בנושא המדיני
ביטחוני. הוא תובע לקיים משאל עם על סוגיית שתי מדינות לשני עמים או מדינה אחת,
שתהיה דו לאומית.
למה משאל עם?
לטענתו של איתן, הכנסת אינה משקפת את עמדות הציבור בנושא המדיני. על
פי הסקרים, יש רוב ברור בעד הפרדה בינינו לבין הפלשתינאים, כולל רבים ממצביעי
הימין. "המתפקדים ימניים יותר מהמצביעים, וכך הליכוד הקצין ימינה ויחד עם
הבית היהודי הוא מוביל מדיניות קיצונית, שעלולה להפוך אותנו למדינה דו לאומית.
משאל עם יבטא את מה שרוב העם באמת רוצה".
אני תומך בוויתורים טריטוריאליים, אך מתנגד בתוקף לוויתורים בבקעת
הירדן. איך אני אמור להצביע במשאל כזה, שאיני יודע מה הוא אומר על עתיד בקעת
הירדן?
"אם נהיה מדינה דו לאומית, אין משמעות לבקעת הירדן. אם במשאל עם
יוכרע בעד הפרדה, יהיה דיון על הפרטים, על הגבולות, ושם תהיה משמעות למאבק למען
בקעת הירדן".
משאל עם, בעיניי, הוא רעיון מצוין כאשר מצביעים על נושא מוגדר – למשל
על הסכם שלום שכל הפרטים שלו ידועים. לא הולכים למשאל עם על שאלה תיאורטית.
מבחינתי, להצביע בעד רעיון "שני המדינות" כרעיון אמורפי, ולהשאיר פתוח
לדיון עתידי את שאלת בקעת הירדן, זה כמו לקפוץ מהקומה העשירית, ולהצהיר בחגיגיות
בקומה החמישית שבינתיים הכל בסדר.
עם זאת, אני מסכים עם הביקורת החריפה שמתח איתן על מפלגתו וההיסחפות
שלה לעמדות יוניות קיצוניות.
"כפי שבליכוד ובימין המתפקדים קיצונים יותר מן המצביעים, כך המצב
גם במפלגת העבודה ובשמאל", טוען איתן. "מפלגת העבודה הלכה שמאלה מדי,
וזאת הסיבה לירידה בתמיכה בה. על מפלגת העבודה לעצב מחדש את תעודת הזהות הרעיונית
שלה, ומיד לאחר מכן לבחור יו"ר שיתאים לתעודת הזהות הזאת".
ההליכה שמאלה מדי, טוען איתן, מרחיקה ממפלגת העבודה את הציבור ומנציחה
את שלטון הימין. "מי שלא יציג מדיניות של לפחות שמירה על הגושים, יקבל את
שלמות הארץ שמשמעותה מדינה דו-לאומית. אני מנסה להסביר זאת גם לח"כים של מרצ.
אם תוותרו על גוש עציון, תקבלו את שלמות הארץ. אסור להתפשר על הביטחון. הביטחון
הוא תנאי לכל הסדר מדיני".
ברושי מציג שלושה עקרונות שעליהן יש לבסס את התפיסה המדינית של מפלגת
העבודה: ביטחון, התיישבות, פשרה. "אין פשרה על הביטחון. אין מדינה בלי
התיישבות. אבל אי אפשר להבטיח את הביטחון וההתיישבות בלי חלוקת הארץ. אבל הפשרה צריכה
להיות ברוח רבין".
"ברוח רבין". נשמע לי מוכר. אני מעיין בנאומו הפרוגרמטי
האחרון של רבין לפני הרצח, בו הציג את הקווים האדומים שלו במו"מ עם
הפלשתינאים. הייתי שקט אילו ידעתי שאלו הקווים האדומים של נתניהו. "לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967... ירושלים
המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב כבירת ישראל, בריבונות
ישראל... בקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה... גוש עציון, אפרת, ביתר
ויישובים אחרים שרובם נמצאים מזרחית למה
שהיה 'הקו הירוק' לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם,
כמו גוש קטיף, גם ביהודה ושומרון". במשאל עם על מורשת רבין הייתי מצביע בעד, ללא
היסוס. אבל...
איפה מפלגת העבודה ואיפה מורשת רבין...
"מפלגת העבודה של בן-גוריון ורבין היא מפלגת מרכז שמאל. היום יש נטיה מוגזמת שמאלה בתחום המדיני. בעבר
היינו יותר מאוזנים. לכן על מפלגת העבודה לקבוע את תעודת הזהות הרעיונית שלה. לא
בהכרח כל מי שהיום במפלגת העבודה יוכל להתאים למסגרת הזאת. המפלגה צריכה להיות פלורליסטית, תמיד היו בה יונים וניצים, אבל עליה
לקבוע קווים אדומים. אם לא נחזור לשורשים ולדרך של בן גוריון ורבין, אנו נמצא
עצמנו שמאלה ממרצ ועם פחות מהמנדטים שלה".
לאור המצב העגום של המחנ"צ בסקרים, האם הרצוג יכול להמשיך לעמוד
בראש?
קשה היה להוציא מאיתן אמירה ברורה בנושא. "תמכתי בהרצוג בשלבים
שהיו עד היום. את דעתי על היו"ר הבא אקבע על פי המועמדים שיהיו. יש מקום גם
למועמדים חדשים, מן החוץ. אבל קודם כל צריך לגבש את תעודת הזהות הרעיונית".
צבא ההגנה לאדמות
ישראל
ברושי מעריך שהבחירות קרובות, והוא קורא לחברי הקיבוצים ואנשי
ההתיישבות להתפקד בהמוניהם למפלגת העבודה. "זאת המפלגה שחברי הקיבוץ מזדהים
אתה, בשל מרכיבי הביטחון, ההתיישבות, הפשרה והחתירה לרוב יהודי ומדינה דמוקרטית.
זו המפלגה שנאבקת למען ההתיישבות. ההתיישבות היא צבא ההגנה לאדמות ישראל. אין
כתובת טובה יותר ממפלגת העבודה וממני, להתמודד על זה".
ברושי קורא למעורבות רבה יותר של חברי הקיבוצים בפוליטיקה וקורא
לחברים לקחת אחריות ומנהיגות ולהשתלב במוקדי השפעה בקיבוצים, בתנועה, במועצות
האזוריות, בשירות המדינה ובפוליטיקה. וכמובן בצה"ל. "ההתיישבות והתנועה
הקיבוצית בשנים האחרונות הם בגידול וצמיחה, למרות המשברים שהיו. התנועה מתרחבת.
הבחירה של אדם בהתיישבות ובקיבוץ היא אישית. היום אי אפשר לשלוח אנשים להתיישבות
וטוב שכך. אנשים בוחרים מרצונם איפה לחיות. אבל כדי לאפשר לאדם הבודד לבחור
בהתיישבות, יש צורך בשינוי; במדיניות
ממשלתית שתעודד את ההתיישבות. ולכן חשוב שנהיה בהנהגת המדינה. זה חשוב היום יותר
מבעבר".
* "ידיעות הקיבוץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
