ארול / מאיר
אריאל
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים" 6.2.17
לפני שבועות אחדים נחנך בית קפה מסעדה בקיבוץ משמרות. שם המסעדה –
"ארול".
מאיר אריאל נולד, גדל ובגר בקיבוץ משמרות, היה מזכיר הקיבוץ וחי בו עד
גיל 44, והוא חזר לקיבוץ להיטמן בבית העלמין שלו לאחר מותו. אך טבעי, שבנוסף למצבה
על קברו, שעליה חקוקה שורה פרי עטו, "יצאתי לשאוף קצת רוח", הוא יונצח
בקיבוץ. ואין שיר של מאיר אריאל שהוא יותר לוקאלי, יותר משמרותי,
מ"ארול", ולכן הבחירה להנציח אותו בשיר זה בקיבוצו, היא בחירה טבעית. "ארול"
הוא אחד משיריו היותר אוטוביוגרפיים, ויש לציין שהוא כתב מעט מאוד שירים
אוטוביוגרפיים. ולא בכדי השיר נקרא "ארול", שם המרמז לאריאל. ולא בכדי
הוא הצטלם לעטיפת תקליטו הראשון, "שירי חג ומועד ונופל" מעל אותו
אקליפטוס עוג של "ארול". ולא בכדי בשיר שכתב אהוד בנאי על מאיר אריאל,
"בלוז כנעני", את הבלוז הכנעני שורק אותו אקליפטוס: בבית אחד
"אקליפטוס ברוח", בבית השני "אקליפטוס בודד" ובבית השלישי "אקליפטוס
ענק", והן זה סמל תבנית נוף מולדתו של מאיר אריאל ב"פרדס חנה –
כרכור", בקיבוץ משמרות.
אבל לא בשל חנוכת בית הקפה אני משמיע היום את "ארול", אלא
לכבוד הביוגרפיה של מאיר אריאל, פרי עטו של חוקר הספרות פרופ' נסים קלדרון, שיצאה
לאור לפני שבועות אחדים. ולא בכדי גם הביוגרפיה הזאת נקראת בשם השיר הזה – עובדה המעצימה
את משמעותו המרכזית של שיר זה, כמפתח לפענוח חידת אריאל.
"ארול אחד". כך נקרא הספר. למה "ארול אחד"? השיר
נפתח בקריאה הזאת: "ארול. אחד." ואם מישהו ציפה לחלק ב בהמשך השיר,
"ארול שתים", הסיבה לכך היא שהוא לא הבין את משמעות ה"ארול
אחד". זהו ה"take one" בהקלטת השיר. והוא נשאר כחלק מן השיר. ללמדך, שבתקליט
מופיעה ההקלטה הראשונה. ולא בכדי, התוצאה אינה מהוקצעת, אינה מושלמת, בדומה לשירים
אחרים של מאיר אריאל, ולא בטעות ולא במקרה, אלא מתוך בחירה מודעת של מאיר אריאל.
אותו מאיר אריאל, שכה הקפיד על מילות השירים, ובספר מסופר על הטיוטות הרבות של כל
שיר, ועל הלימוד המדוקדק שקדם לכתיבת רבים מן השירים, והכל נשאר בארכיונו, מתוך
תודעת מקומו המשמעותי בשירה העברית. אולם את השירה עצמה, את ההקלטה, הוא אהב ספונטנית,
בוסרית ולא מהוקצעת. נסים קלדרון, ושותפו לכתיבה, המוסיקולוג עודד זהבי, שליווה את
הספר בהסבר הצד המוסיקלי של יצירתו, ראו בכך מרכיב כה משמעותי באישיותו וביצירתו
של מאיר אריאל, עד שזה השם שניתן לספר.
כיוון שברצוני להקדיש את הפינה לשיר "ארול", אסתפק במילים
ספורות על הספר. זהו ספר מעולה. הוא מעולה הן כיוון שהוא רומן מרתק ועוצר נשימה,
על אדם ואמן מרתק, עם סיפור חיים מפעים. הוא מעולה כיוון שהוא מעמיק ומיטיב להבין
את האיש ואת נפשו, ובכך – את שיריו. הוא מעולה כיוון שהוא נכתב בידי חוקר ספרות
מהטובים בארץ, שלצד סיפור חייו של אריאל, היטיב לנתח את יצירתו. עד כה כתבתי שני
מאמרים בעקבות הספר ועוד אכתוב עליו. כאן אסתפק בהמלצה חמה מאוד לקרוא אותו.
את השיר הזה, שכל כך קשור למשמרות, כתב מאיר אריאל בתקופה שבה היה
בשליחות עליה בדטרויט, בשלהי שנות השישים. מאיר אריאל הושפע מאוד מבוב דילן, ותמיד
ציין את דילן כאחד משני מקורות ההשראה שלו, לצד אלתרמן. אך כפי שכותב קלדרון,
"בשיר הזה מופיע מאיר אריאל שהבשיל כאמן, כאשר תנאי המעבדה בדטרויט אפשרו לו
גם לספוג את ההשפעה של דילן וגם להיזהר שלא לחקות אותו. את 'ארול' הוא לא כתב כמו
דילן, אלא כמו מאיר אריאל שלומד מדילן איך להיות הוא עצמו".
השיר הופיע בתקליט "שירי חג ומועד ונופל" שיצא ב-1979,
בהפקה מוסיקלית של חברו הקרוב של מאיר אריאל ושותפו ליצירה, שלום חנוך. בניגוד
למאיר אריאל, שלום חנוך הוא אמן שהליטוש המוסיקלי חשוב לו מאוד, ובספר מסופר אפילו
על עימותים בין השניים סביב הנושא, אולם כאן שלום חנוך הקפיד לשמור על האופי
הספונטני של ההקלטה, כולל ה"ארול אחד" בפתיחה. והבחירה הזאת היא בהחלט
חכמה ומוצלחת, ומתאימה לאופי השיר. כדי לעדן את הצביון הדיבורי של השיר הארוך, צירף
שלום חנוך את נורית גלרון ויהודית רביץ הצעירות כזמרות ליווי בהקלטת השיר.
השיר עוסק בתופעת הרכילות האופיינית למקומות קטנים. והוא עצמו, שהיה
מין דון ז'ואן, היה מוקד לרכילויות. מאיר אריאל היה מודע ליכולת שלו להלך קסם על
אנשים ולהיותו אהוב, מילדותו ולאורך חייו. וכך הוא כתב על ארול: "ורוחיק אהבה
אותו, אומרים שגם אביבה, יש אומרים סיכוי סביר שגם עקיבא". ובהמשך גם "צילה
של יהודה נון" אהבה אותו. אחרי שערוריית דבריו ההומופוביים בראיון, שנה לפני
מותו, רבים הזכירו את הפתיחות שאפיינה אותו, כאשר הקדים את זמנו כשכתב על האהבה של
עקיבא. עם זאת, איני חושב שיש למשפט הזה הקשר אוטוביוגרפי של אהבה רומנטית או
אירוטית, אלא של היותו דמות אהודה ואהובה על נשים וגברים כאחד.
עוד נושא אוטוביוגרפי שהכניס אריאל לשיר, כמו גם לשירים נוספים, הוא
עישון הגראס. "כל מיני חשבו
שזה העשב המתוק / אמרו הוא לא טיפס על עץ אם לא ינק".
העובדה שארול מן השיר מת, מעידה על כך שהאוטוביוגרפיות של השיר היא
חלקית ביותר. מצד שני, בספר מסופר על כך שמאיר אריאל סבל מדיכאונות ולעתים אף
ממחשבות אובדניות, אם כי אף פעם לא באופן מעשי. יתכן שמאיר אריאל נתן ביטוי לאותן
מחשבות כאשר הרג בבלדה הזאת את ארול. יתר על כן, יש כאן אפילו רמז אובדני, כאשר
בסמוך לצרור היריות הקטלני הוא כותב: "הוא מתמגנט לחשכה במקום שם יש כאילו".
כאילו מה? את זה משאיר מאיר אריאל כמשפט פתוח. ונסים קלדרון כותב: "המשפט
נקטע והמאזין תוהה, כאילו מה? ומהו המקום שאליו מתמגנט הבחור החמקמק הזה? אין
למאיר אריאל תשובות לשאלות שלו, והוא משאיר בשיר מקום להרבה תשובות אפשריות".
ועוד ציטוט של קלדרון: "מאיר אריאל בונה בשיר הזה דמות, שחציה ביוגרפיה ממשית
שלו וחציה ביוגרפיה של חלומותיו ושל סיוטיו".
אנחנו נאזין עכשיו למאיר אריאל שר
"ארול", ואֶתכם, המאזינים, אני שולח לקרוא את "ארול אחד",
בעיקר אם אתם אוהביו של מאיר אריאל. אני מבטיח לכם – לא תצטערו.
בסוף מצאו אותו זרוק מתחת
עץ אשכוליות אחד
חשבו שזהו זה, הרי הכל
יכול להיות מחד.
מאידך התברר
שזה לפי שעה בסדר.
שתי סטירות הוא התעורר
אם כי בדרך אל החדר
הוא חשב שאם ממילא
גוררים אותו שני אלה
ושקע שוב בתנומה,
נו, מה,
כל עוד נמשכת הגרירה
זה רק נגמר בעוד סטירה
ארול ארול.
יום אחד הוא צץ ממעבה מחלפותיו
ואז כולם ראו לו את הלבנונית.
רוחיק אהבה אותו למרות התקפותיו
גם צילה של יהודה נון התמנונית.
יום שבת אחד הפיהוקים מקיר אל קיר
חולף יהודה נון על פני מחסן פחים
הוא שומע משהו משם והוא מכיר
והוא נכנס לשם קשה ללא רחם.
מאוחר יותר אוכלים את נון ההיסוסים
אולי אסור היה לו ככה להכות
הם גוברים ככל שנמשכים החיפושים
זאת היא הייתה צריכה לחטוף את המכות.
ורוחיק אהבה אותו אומרים שגם אביבה
ויש אומרים יסוד סביר לחשוב שגם עקיבא.
בסוף מצאו אותו...
כל מיני מראות, ריחות, קולות ולחשים
נגנו עליו כמו היה אורגן חשמל
הוא נתן לשמש לרוחות לאנשים
אבוד כל כך כמו תינוק שלא נגמל.
ליל שרב אחד כל כוכביו כמו נמסים
וארול החוגג סובב בתחתוניו
מתנשם ממה שמתפרקים הפרדסים
אך פוגל השומר מרחיב את אישוניו.
פוגל המיוזע דורך ת'זה לוחש "עצור"
ומכוון אל הלבן הזז הזה.
עקב הוויברציה בידיו נמלט לו צרור
בין הנותבים חומק לו ארול ההוזה.
הוא מתמגנט לחשכה במקום שם יש כאילו...
למחרת שוב אחריו החיפושים התחילו.
כל פעם שבחצר היו שומעים מכה
ידעו שארול שוב נפל מעץ התות.
ענפיו נתנו לו את בתם, דממה רכה,
והוא היה תופס אִתה מין שוטטות.
את אותו דבר נתן לו עץ אשכוליות
כמעט אותו דבר גם אקליפטוס עוג.
זה מה שחשבנו שהכל יכול להיות
כל פעם שהאיש פרח לו ונמוג.
כל מיני חשבו שזה העשב המתוק
אמרו הוא לא טיפס על עץ אם לא ינק
כמה גם חשבו שאי אפשר על כך לשתוק
הרחק הרחק עומד לו אקליפט ענק.
התחלנו כבר לראות בזה דבר כמעט קבוע
עת רוחיק באה בגמגום חנוק שכבר שבוע...
בסוף מצאו אותו זרוק מתחת אקליפטוס עוג
אחד
חשבו שזה מקרה רגיל ולא צריך לדאוג מחד
מאידך התברר, זה לגמרי לא בסדר,
שתי סטירות לא התעורר גם לא בדרך אל
החדר.
היא הבינה זאת ממילא גם בלי מבטי שני
אלה
היא ראתה את זה מזמן היא אהבה אותו, אז
מה?
בכיתי גם אני אתה, אני מי שאהב אותה.
ארול ארול...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
