הבלוג של אורי הייטנר

לפני למעלה מעשרים שנה פרסמתי ב"על הצפון" מאמר ובו מסר יוצא דופן. במאמר הצעתי לגליזציה מלאה של הסמים, כולל הסמים הקשים. בעיקר הסמים הקשים.

שמא התחרפנתי?!

אולי. אך בכל זאת אציג את עיקרי הרעיון. טענתי הייתה שהסחר בסמים הוא החמצן, המים והלחם של הפשע העולמי. כל ארגוני הפשע בעולם מבוססים על הסחר הזה. הם מאמללים מיליונים רבים של אנשים, בעיקר מהשכבות החלשות, בכל רחבי העולם, כדי להרוויח מן הסחר הזה. וגם חלק ניכר מהפשיעה הקטנה, היומיומית, הפריצות לבתים וכד', נעשית בידי נרקומנים שחייבים להשיג את הכסף כדי לקבל את מנת הסם. גם תעשיית הזנות מבוססת על הסמים.

וכל מדינות העולם החופשי משקיעות לאורך עשרות שנים מאות מיליארדי דולרים במלחמה בסמים, ללא הצלחה.

במקום ללכת עם הראש בקיר, טענתי, ולשפוך עוד ועוד משאבים ב-עוד מאותו דבר, שלא יניב תוצאות אחרות, הצעתי לחשוב מחוץ לקופסה, על שינוי מגמה. הצעתי הייתה ברוח של "הבה נתחכמה לו".

הסמים יהיו לגליים וימכרו במחיר עממי בבתי המרקחת. כל ההון שמדינות העולם השקיעו לשווא במלחמה בסמים יושקע במניעה, באמצעות חינוך והסברה, ובשיקום נרקומנים. כך, באותה עלות עתק של הכישלון, ניתן יהיה לחולל הצלחה, ועל הדרך גם לשבור את מטה לחמו של הפשע הבינלאומי – שוק הסחר בסמים.

בסיום המאמר כתבתי, שבשום אופן איני מציע לעשות זאת בישראל. שינוי כזה חייב להיות עולמי. ללא שינוי עולמי, אם ישראל תנהג כך, היא עוד עלולה להיות מוקד לסחר הסמים העולמי.

המאמר הזה לא התקבל טוב. לא שמעתי אפילו ביטוי אחד ויחיד של תמיכה ברעיון. וכותרת בעיתון שפעל באותם ימים, "כל העמק והגליל: "דובר ועד יישובי הגולן מציע לגליזציה לסמים הקשים", לא ממש עשתה לי טוב, בלשון המעטה.

מאז, לא חזרתי עוד על הרעיון. אולם בכל פעם שחשבתי עליו, הוא נראה לי הגיוני, או לפחות רעיון שראוי לבחון ולשקול אותו.

בתשע השנים שבהן ניהלתי את מתנ"ס הגולן, עסקתי, בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים, בתכניות מניעה, חינוך, הסברה, לנוער ולהורים, כולל סיורים בכפר הגמילה במלכישוע ועוד. עשיתי זאת באמונה שלמה – אמונה בצורך להיאבק בנגע הסמים בדרכי חינוך והסברה. לא, איני מאמין במאבק בסמים באמצעות החוק.

כעת, בעקבות ההחלטה שלא להפליל אנשים על צריכה עצמית קטנה של קנביס ולנוכח הרוח בכיוון זה באירופה ובאמריקה, מתקיים דיון ציבורי בנושא הלגליזציה של הקנביס בישראל.

וכשאני מגבש את עמדתי בנושא, אני חוזר שוב לאותה תובנה שגיבשתי אז.

אלה עיקרי עמדתי בנושא הסמים:

א. אני סולד סלידה עמוקה מכל סוגי הסמים וההתמכרויות. מעולם לא עברה את דל שפתיי סיגריה מכל סוג שהוא. כל שתיית האלכוהול שלי מסתכמת בלגימת יין בקידוש או הרמת כוסית קטנה של יין באירועים חגיגיים. ואני מתנזר לחלוטין מלוטו, טוטו או כל הימורים שהם.

ב. איני חושב שנושא ההתמכרויות הוא רק עניינו הפרטי של המתמכר. אני מאמין בערבות הדדית, בסולידריות חברתית – מניעת ההתמכרות היא עניין של החברה, של הציבור. יש לקחת על כך אחריות חברתית ולהיאבק בנגע הסמים.

ג. איני מאמין שהדרך הנכונה להיאבק בסמים היא באמצעות חוקים, משטרה, מעצרים ובתי כלא. אלה רק הופכים את הסם למנוע של עולם הפשע. הדרך למאבק בסמים הוא בדרכי מניעה: חינוך והסברה ובגמילה.

לכן, דווקא לצורך המלחמה בסמים, אני בעד לגליזציה של הקנביס. אולם התנאי לכך, היא תכנית לאומית למניעה ושיקום; תכנית רצינית, שיושקעו בה משאבים ומחשבה רבים.

ובאשר לסמים קשים – שינוי כזה אינו יכול להיעשות במדינה בודדת, אלא כמדיניות עולמית. לכן, איני מציע בשום אופן לנסותו בישראל.

* "על הצפון"