בין מזמורי תהלים יש שירי שמחה וניצחון, יש שירי תחנונים ותקווה, יש
שירי מחאה ויש גם שירי דיכאון. מזמור יג הוא שיר דיכאון.
המשורר חש אבוד בעולם, חסר תקווה וחש שאלוהים נטש אותו, מסתיר את פניו
ממנו. הדיכאון מגיע אל סף כמיהה אובדנית: "הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת".
זה נשמע כמעט כמו איום של המשורר, שיבלע קופסת גלולות שינה בטרם יכנס למיטתו.
אך גם מתוך הדיכאון הזה, מסתיים השיר
באופטימיות, באמונה. וכיוון שכך, הוא מסתיים בשמחה. בתוך השפל של השפל, מודיע
המשורר שאין הוא מאבד תקווה, שהוא בוטח בה', וכשהוא מבטא את הביטחון בישועתו, הוא
מתמלא בשמחה; "יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ" והוא פוצח בשירה לכבוד ה'
שיושיע אותו: "אָשִׁירָה לַיהוָה, כִּי גָמַל עָלָי".
****
יישובים רבים בארץ ישראל, רובם מושבים
שעלו לקרקע בעליה הגדולה של שנות החמישים והשישים, רובם בגליל ובנגב, קיבלו את
שמותיהם בהשראת תהילים. אחד מהם הוא המושב יגל, מושב שנוסד ב-1950 בידי עולים מעירק בסמוך ללוד.
המילה יגל מופיע במספר פסוקים בתהלים. הראשון שבהם הוא במזמור יג:
"יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ" וכך גם במזמור הבא: "מִי
יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ, יָגֵל
יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל".
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
