הבלוג של אורי הייטנר

לפני כשלושים שנה ביצע קיבוץ אורטל שינויים משמעותיים באורחות חייו: הפרדה בין עסק וקהילה, ביטול סידור העבודה ומתן אפשרות לכל חבר לעבוד בכל מקום שיחפוץ בו באורטל ובחוץ, הקמת יחידה למשאבי אנוש, פנסיה לחברי הקיבוץ, הפרטה של מוצרי צריכה, אפשרות להחזיק רכב ועוד. כשעשינו זאת, שמענו קולות מקיבוצים שכנים, מן הקיבוץ המאמץ ומהתנועה, שמה שאנו עושים יביא לסוף הקיבוץ.

לא חלפו שנים ספורות, והקיבוצים שהזהירו אותנו הפריטו את עצמם לדעת. אנו נשארנו קיבוץ שיתופי. לא נשארנו קיבוץ שיתופי למרות אותם שינויים, אלא במידה רבה בזכות אותם שינויים. המותג "קיבוץ מתחדש" מיוחס היום לקיבוצים המופרטים, אולם האמת היא שאנו, כקיבוץ שיתופי, הננו קיבוץ מתחדש – המחפש בכל עת את הדרכים החדשות והחדשניות לקיים את ערכי הקיבוץ – שוויון ערך האדם, שיתוף, ערבות הדדית, חינוך משותף, תרבות קיבוצית עשירה וכד'.

לפני כחמש שנים, לאחר הפסקה ארוכה למדיי, ארוכה מדי, בקליטה לקיבוץ, יצאנו בתוכנית חומש לצמיחה דמוגרפית באורטל. חברים רבים לא האמינו שזה יצליח. "את מי מעניין היום קיבוץ שיתופי?". אולם בארבע השנים הראשונות לתכנית קלטנו עשרים משפחות ובשנה החמישית (בקיץ הקרוב) נקלוט חמש משפחות נוספות. משפחות טובות, צעירות, רציניות, שבחרו בקיבוץ השיתופי – לא מתוך חוסר ברירה, אלא כי זה מה שהן חיפשו. משפחות שתרומתן לחיי הקיבוץ לא תסולא בפז. ונתון מעניין לא פחות – בחמש השנים הללו טיפלנו בכ-150 פניות להיקלט באורטל, ובתהליך משמעותי שפיתחנו, בחרנו בכל שנה את המתאימים ביותר לאורח החיים הזה, בהתאם ליכולת הקליטה והבניה שלנו.

מכאן, שהידיעות על מותו של הקיבוץ השיתופי היו מוקדמות ומוגזמות.

יכולתי לסיים בכך, להתברך בעובדות שציינתי, כדי לסכם באמירה: אנו מנחילים לבנינו, לדור הבא, קיבוץ שיתופי מתחדש, קהילה תוססת, קיבוץ קולט וגדל.

אך משהו חסר. הרי הקיבוץ אינו קיים רק כדי לספק בית, דרך ואורח חיים לכמה עשרות המשפחות החיות בו. הקיבוץ ראה עצמו תמיד כחלוץ לפני המחנה, המציג דרך לרבים, המשפיע על החברה. את זה לא יכול להציע יישוב בודד. ולמרבה הצער, איננו יכולים להתהדר בהצלחה, בהשפעה. הרי אחת הסיבות לכך שכל כך הרבה משפחות פונות לאורטל, היא מיעוט הקיבוצים השיתופיים בכלל ופרט – קיבוצים שיתופיים קולטים. הרי כבר לפני כעשרים שנה, אורטל הייתה הקיבוץ השיתופי היחיד בגולן.

כשקיבוץ אורטל קם, כקיבוץ צעיר, קיבוצים בני ארבעים נחשבו לקיבוצים זקנים. בשנה הבאה נחגוג את שנת הארבעים, ומכל עבר אני שומע "אתם קיבוץ צעיר". ולמה אנחנו קיבוץ צעיר? כי בעשרות השנים האחרונות לא קמו קיבוצים. תנועת התיישבות שאינה מיישבת, אינה ראויה לשמה. והתנועה הקיבוצית חדלה לחלוטין להקים קיבוצים. הקמת קיבוץ כלל אינה על הפרק. ההתייחסות של התנועה להתיישבות, היא בעיקר בהתרסה ש"אנחנו התיישבות אמתית" להבדיל מ"הם" שהם לא באמת מתיישבים (הם רק יישבו מאות אלפי אנשים בשנים שאנו לא הקמנו אף יישוב).

אז מה המשמעות של אורטל בראיה הרחבה הזאת? איזה מסר אנו יכולים להנחיל לדור הבא?

ראשית, אפשר לציין בסיפוק, שיחד עם שאר יישובי הגולן, עיצבנו את גבולות המדינה, מנענו אסון לאומי של נסיגה מהגולן והבטחנו שהגולן יישאר ישראלי, באמצעות מפעל ציוני התיישבותי נפלא שבנינו.

שנית, כקיבוץ שיתופי מתפתח ומצליח, אנו שומרים על גחלת הקיבוץ השיתופי. למרבה הצער, איננו אוונגרד והשפעתנו מועטה. אולם אין לזלזל בשמירה על הגחלת. עצם השמירה על הגחלת מבטיחה, שיבוא יום שבו הגחלת הזאת תשוב ותהיה עמוד האש שלפני החברה הישראלית. זה מסר שאנו בהחלט יכולים להנחיל לדור ההמשך, ולהתברך בו.

* "ידיעות הקיבוץ"