נעמה / חוה
אלברשטיין
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים" 14.3.17
הפינה מיוחדת היום לאפרים סידון. אין זו הפעם הראשונה שאנו משמיעים
שיר פרי עטו. השמענו את "אז במצב הנוכחי" עם מותו של ספי ריבלין, ואת
"לבשתי שמלה של נשף" ביום הולדתה השבעים של חוה אלברשטיין.
גם היום נשמע את חוה, בשיר נוסף מאותה תכנית ואותו תקליט – "שיר
במתנה", ושוב בשיר של אפרים סידון – "נעמה". אולם הפעם הפינה
מוקדשת למחבר המילים עצמו. וזאת, לכבוד זכייתו בפרס מפעל חיים בתחום הטלוויזיה,
בטקס הענקת פרסי האקדמיה לטלוויזיה, שייערך ביום שישי הקרוב.
ואם רק נזכיר את "ניקוי ראש", "החרצופים",
"קרובים קרובים", "חצי המנשה" והפינה הסאטירית של "סיבה
למסיבה", איש לא יחלוק על תרומתו הגדולה של היוצר המקורי והשנון הזה
לטלוויזיה הישראלית, ולכך שהוא ראוי לפרס.
אך אפרים סידון אינו רק איש טלוויזיה, אלא סופר – בעיקר סופר ילדים,
פזמונאי, מחזאי, תסריטאי, פובליציסט (בעיקר בחרוזים). מעל הכל, הוא סאטיריקן,
מהטובים בתולדות הסאטירה הישראלית. ועל אף העובדה שדעותיו הפוליטיות רחוקות משלי,
אני מאוד אוהב ומעריך את יצירתו הסאטירית.
את דרכו כסאטיריקן החל סידון בראשית שנות ה-70, בהיותו סטודנט
לתיאטרון והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, במדור הסאטירי של עיתון
הסטודנטים "פי האתון", יחד עם שותפיו ב' מיכאל, חנוך מרמרי וקובי ניב,
או בראשי התיבות של ארבעתם סחב"ק. הארבעה המשיכו לשתף פעולה במדור הסאטירי של
השבועון "העולם הזה" "ZOO הארץ" ובספרם הסאטירי המשובח "ZOO ארץ ZOO?" שיצא ב-1974, ועד
היום לא נס לחו.
סידון כתב 34 ספרים, רובם הגדול ספרי ילדים. בין המצליחים שבהם
"אוזו ומוזו מכפר קקארוזו", "עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור",
"מעלה קרחות", גרסאות עבריות לסיפורי האנס כריסטיאן אנדרסן והרבה ספרי
עיבודים לסיפורי התנ"ך ובהם סיפורי התנ"ך בחרוזים.
סידון אוהב תנ"ך, יודע תנ"ך ורואה כמשימה חשובה להנגיש את
סיפורי התנ"ך לילדים.
וגם השיר "נעמה", שהוא ממש לא שיר לילדים, הוא שיר
תנ"כי. שיר, שבו משלב סידון את אוהב התנ"ך ואת הסאטיריקן שבו, לשיר סאטירי
על שלמה המלך.
שלמה, כידוע, אהב נשים. והיו לו, מספר התנ"ך, אלף נשים. "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים
נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת, וְאֶת בַּת פַּרְעֹה, מוֹאֲבִיּוֹת, עַמֳּנִיּוֹת,
אֲדֹמִיֹּת, צֵדְנִיֹּת, חִתִּיֹּת. מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל: לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם, אָכֵן יַטּוּ אֶת
לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם, בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה. וַיְהִי לוֹ
נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת". הגזמה? אולי. אבל סידון לוקח את ההגזמה כפשוטה. אם היו לשלמה אלף
נשים, הרי שכל אישה הייתה אלפית ההרמון וזכתה לאלפית הקשב והזמן של שלמה. סידון
כתב על הסיפור מנקודת מבטה של אחת הנשים, נעמה בת אחיטוב מיריחו.
יש סדר ומשמעת כמובן פה בארמון, יש רשימה קבועה הכל עובד כמו שעון
(אגב, אפשר היה לשפר את זה ל"הכל דופק כמו שעון"). וכך, על פי תור, אחת
לכל שלוש שנים ורבע, זוכה כל אחת מן האלף ללילה בחיקו של שלמה. גם נעמה. "אני
אוהבת את מלכי, גם הוא אותי יאהב, ואיזה כיף שהוא חובק אותי בזרועותיו",
אבל... "אחת לכל שלוש שנים ורבע". היא עורכת טבלת ייאוש, "עוד
שנתיים ושבוע יא מנאייק", עוד "חודשיים ושבוע יא מנאייק". והדרמה
מגיעה לשיאה, ביום המאושר והמיוחל, שלו היא ציפתה בסבלנות שלוש שנים ורבע.
"הוד מלכותו הגיע מתנשף, כולו נרגש. הלילה ננסה, אמר לי, משהו
חדש". נשמע מבטיח ומרגש. "ועד עכשיו אני עוד מבולבלת. כי עד הבוקר הוא
קרא לי את קהלת".
איזו סאטירה שנונה ונפלאה, המציגה את המשמעות של ריבוי הנשים. היא
ממתינה שלוש שנים ורבע. אבל בשבילו היא אחת מאלף. וכנראה שבכל לילה, זה קצת קשה
אפילו לשלמה. אז הוא מגוון... לעצמו כמובן.
והיא... עוד שלוש שנים ורבע יא מנאייק!
עוד שלוש שנים ורבע היא תתייבש? שש שנים וחצי בלי סקס?
תרגיעו. "ובינתיים אבלה לי את הזמן, בזרועותיו המוצקות של הגנן,
כמו שכולן עושות בדרך קבע, בכל אותן שלוש שנים ורבע". ונראה לי שהגנן לא יקרא
לה את קהלת.
לפני שבועיים חגג אפרים סידון את יום הולדתו ה-71, כך שעדין אפשר לאחל
לו מזל טוב. את השיר הלחין משה זורמן. נאזין לחוה אלברשטיין, יקירת הפינה.
קוראים לי נעמה בת אחיטוב מיריחו
אני אחת מאלף הנשים של שלמה
אני התשע-מאות שלושים ושבע
אני אוהבת את מלכי
גם הוא אותי יאהב
ואיזה כיף שהוא חובק אותי בזרועותיו
אחת לכל שלוש שנים ורבע
אחת לכל שלוש שנים ורבע
עוד שנתיים ושבוע יא מנאייק
אני מוחקת מדי בוקר קו נוסף
עוד שנתיים ושבוע יא מנאייק
עד שיבוא הרגע הנכסף
והוא יישא אותי ברוך ובעדנה
וכל התשע-מאות תשעים ותשע
תתפקענה מקנאה
כמו שאני עושה בדרך קבע
בכל אותן שלוש שנים ורבע
יש סדר ומשמעת כמובן פה בארמון
יש רשימה קבועה
הכל עובד כמו שעון
התור נקבע ומנוהל מלמעלה
כולן שוות בפני שלמה
ואין שום אפליה
ומי שמפספסת טוב, זו בעיה שלה
התור פשוט ממשיך לזרום לו הלאה
התור פשוט זורם לו הלאה
עוד חודשיים ושבוע יא מנאייק
אני מוחקת מדי בוקר קו נוסף
עוד חודשיים ושבוע יא מנאייק
עד שיבוא הרגע הנכסף
והוא יישא אותי ברוך ובעדנה
וכל התשע-מאות תשעים ותשע
תתפקענה מקנאה
כמו שאני עושה בדרך קבע
בכל אותן שלוש שנים ורבע
קוראים לי נעמה בת אחיטוב מיריחו
אתמול היה הלילה שביליתי עם שלמה
ועד עכשיו עודני מבולבלת
הוד מלכותו הופיע מתנשף
כולו נרגש
"הלילה ננסה", אמר לי,
"משהו חדש!"
ועד עכשיו
אני עוד מבולבלת
כי עד הבוקר
הוא קרא לי את קהלת
עוד שלוש שנים ורבע יא מנאייק
אני אתחיל למחוק כל בוקר קו נוסף
עוד שלוש שנים ורבע יא מנאייק
עד שיבוא הרגע הנכסף
ובינתיים אבלה לי את הזמן
בזרועותיו המוצקות של הגנן
כמו שכולן עושות בדרך קבע
בכל אותן שלוש שנים ורבע
בכל אותן שלוש שנים ורבע
שלוש שנים ורבע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
