* להחזיר לאזרח – הרצח המזוויע של האחות טובה קררו, מאיר בזרקור ענק על תופעת
האלימות נגד צוותים רפואיים במוסדות הבריאות בישראל. ההתמודדות עם התופעה, מחייבת
השקעת משאבים רבים במערכת הבריאות – למאבטחים ולהגדלת תקני הצוותים, לשם הורדת
העומס מן הרופאים והאחיות ויכולת ליתר קשב לכל חולה וחולה.
שירותי הבריאות, כמו שירותי החינוך והרווחה, הם התשתית החברתית
שהמדינה מחויבת לספק לאזרחיה. לשם כך אנו משלמים מסים. וכאשר יש למדינה עודפי כספים,
במקום מתנות פופוליסטיות כמו הקטנת מסים, יש להשקיע את הסכומים לשיפור השירותים
שלשמם אנו משלמים את המס.
* המדינה ה-51? - אילו ראש הממשלה לוי אשכול ביקש רשות מהאמריקאים לאחר מלחמת ששת
הימים, לא היה קם יישוב ישראלי אחד בגולן, בגוש עציון, בבקעת הירדן וגם הרובע
היהודי בירושלים לא היה מיושב. אילו ממשלות ישראל מאז מלחמת ששת הימים היו מבקשות
את רשות ארה"ב, לא הייתה קיימת ההתיישבות ביו"ש וכל התיישבות מעבר לקו
הירוק. ואילו ישראל ביקשה רשות להקים את ההתיישבות הגדולה בנגב ובגליל בשנות
החמישים, גם אותה היא לא הייתה מקבלת. וכל ההתיישבות הציונית לא הייתה קמה, אילו
ביקשנו רשות ממישהו.
פניה של ישראל מעולם לא היו לעימות עם ארה"ב, וככל שניתן לפעול
בתאום עם ארה"ב, יש לעשות כן. אולם ישראל היא מדינה עצמאית, לא מדינת וסאלים,
ועליה לפעול על פי האינטרס הלאומי שלה.
יש מחלוקת בתוכנו על מדיניות ההתיישבות, היכן להתיישב והיכן לא. זו
סוגיה ישראלית ועל ישראל להכריע בה, או עדיף - להגיע להסכמות בנושא. אולם לא
להיכנע לתכתיב של טראמפ.
הקפאת ההתיישבות בצו נשיאותי (בלתי חתום) של טראמפ, היא אובדן העצמאות
הישראלית. אסור לנתניהו לקבל זאת.
... וגם אם הוא מקבל זאת, בוודאי שאין הוא צריך לבקש את אישורו של
טראמפ לבנות את אתר הקבע של עמונה, כי אין המדובר בהקמת יישוב חדש, אלא בהעתקת
יישוב קיים למקום אחר.
ועוד שתי הערות בשולי הסוגיה. א. עמונה כבר היתה יכולה להיות היום
יישוב פורח וחוקי על אדמת מדינה, אלמלא התעקשה לדבוק בבתים שבית המשפט פסק שיש
להרסם. ב. מסתבר שטראמפ הוא היפוכו המוחלט של אובמה... חוץ בסוגיה הפלשתינאית, שבה
הוא ממשיך דרכו של אובמה. אבל יש שממשיכים להאמין במשיח השקר.
* המקור ההיסטורי של עודה בשאראת - חתן פרס ישראל פרופ' שלמה אבינרי כותב לעתים קרובות
ב"הארץ", יוצא נגד הקו האנטי ציוני השוקניסטי, ומעמיד עובדות היסטוריות
על דיוקן. כך עשה לאחרונה, בעקבות פשקוויל אנטי ציוני של עודה בשאראת. בתגובה פרסם
בשאראת פשקוויל המזלזל באבינרי, מגדיר אותו "הממונה על טוהר הנרטיב
הציוני" (הנרטיב הציוני = שם גנאי שהאנטי ציונים מעניקים לאמת), ומול העובדות
ההיסטוריות היצוקות של אבינרי, הוא מעמיד איזה סיפור שאיזו דודה שלו סיפרה לו.
בפשקווילו, הוא אף מכחיש את פלישת מדינות ערב למדינת ישראל בת יומה! והוא אינו
שוכח לציין, שבשנה שבה נולדה הדודה על הכרמל, אבינרי נולד בפולין... הרמז ברור,
הוא יליד ואילו הציוני הוא פולש.
* הגדרה מעניינת לבגידה – רוצח שבע הילדות בנהריים שוחרר והתקבל ברחוב הירדני כגיבור לאומי.
למחרת, התפרסם מאמר ב"הארץ" שבכותרתו ובתוכנו כונתה ירדן "מעצמת
הרשע", תוך הבעת תקווה לנפילתה.
יפה. אבל... במאמר הזה לא הוזכרה הפרשה ולו ברמז. כנראה לכותב המאמר,
עבד ל. עזב, מהמשמרת הצעירה של דבוקת שוקן, אין שום בעיה עם חגיגות לרוצח ילדות
ישראליות. אבל למה הוא מחרף ומגדף את ירדן. כי היא מדינה בוגדת. בין פשעיה הוא
מונה את "האזהרה שהעביר לישראל בדבר כוונות
מלחמתיות של סוריה ומצרים". אכן, מי שניסה
להזהיר את מדינתו מפני פלישתן אליה של שתי אויבות, הוא בעיני אותו אזרח ישראלי
בוגד. הגדרה מעניינת לבגידה. על המעשה הזה, שבו "נהג שלטון הבגידה הירדני כאילו לטובת הערבים,
במלחמת יום הכיפורים", הוא מגדיר את חוסיין "גיס חמישי לטובת מעצמת הרשע".
חוסיין היה בוגד, גם בשל "ביקוריו החשאיים בישראל". טוב,
ברור ששלום עם הישות הציונית היא מעשה בוגדני. ובעיקר בשל גירוש המחבלים מירדן
בספטמבר 1970, ששם קץ למתקפות הטרור נגד יישובי העמק בשנים שקדמו לסילוק. זה "הפשע הנורא ביותר שלו הוא ספטמבר השחור".
עזב חוגג. הוא קרא ידיעה על דיווח של שגרירת ישראל בעמאן על פיו "שלטון המלוכה בירדן איננו יציב כפי שהיה".
איזו שמחה. אפשר להיפטר מהבוגדים האלה, שערקו מן הפלישה המבורכת לישראל ועוד חתמו
עמה על הסכם שלום. על כך הוא חוגג, ומבהיר שאמנם "בנפול אויבך אל תשמח, כתוב
בתורה" אבל, הוא מתוודה: "אין שמחה גדולה מזו!"
* את צה"ל הם שונאים יותר – בעוד השמאל הציוני יצא בשצף קצף נגד דברי הבלע של לווינשטיין על
חיילות צה"ל, השמאל הרדיקלי נכנס למבוכה. את מי הוא שונא יותר, את הדת
היהודית, שלכאורה לווינשטיין מייצג, או את צה"ל? לקח להם יומיים להתלבט, והם
עשו את הבחירה. מצד אחד לנאץ את לווינשטיין, כדי שיהיה ברור שהם אינם משחקים באותה
קבוצה, אך ברור שהם בראש ובראשונה נגד צה"ל, וכחלק מזה נגד חיילות צה"ל.
רוגל אלפר, "הארץ": "צה"ל לא סובל גדרות וגבולות. זה גוף
שלכאורה שייך למדינה ומשרת אותה, אבל בעצם נוהג כלפי המדינה כנגיף כלפי פונדקאי.
נגיף קניבלי, שאוכל את המדינה... לפי דת צה"ל, ההתגייסות תוך הפגנת נכונות
להקריב את החיים בקרב היא פסגת המימוש העצמי של הפרט היהודי אזרח מדינת ישראל... הדת
הצה"לית פועלת למחיקת ההבחנות המגדריות, כי הן מונעות מהחילות הקרביים שלו
גישה למשאב חשוב מדי: מחצית מהאוכלוסייה היהודית. דת צה"ל חדלה להפריד בין
גברים לנשים... הדת הצה"לית חובקת כל. בולעת כל
מה שנקרה בדרכה. ואפילו את הדמוקרטיה היא בולעת".
קובי ניב, "הארץ": "אז כל הללו, וכל הנוהים והנוהרים אחריהם, וזה
לא חדש, הם ריאקציונרים שמרנים מפגרים — אז מה? השאלה היותר חשובה היא, האם בגלל
שהאווילים הללו חושבים ככה, צריכים עכשיו האנשים והנשים התופשים עצמם נאורים
ומתקדמים, להילחם, בשם הפמיניזם, בשם ערכי השוויון לנשים, על כך שהן ישרתו בצבא
כטנקיסטיות או כלוחמות חי"ר בגולני ובכפיר?... השאלה היא, אם מהות הפמיניזם
היא אכן, שנשים יעשו כל מה שגברים עושים, כולל הרג ורצח. או שמא מהות הפמיניזם היא
לא לשרת את העולם הגברי השליט שבו אנו חיים, זה שיוצר צבאות ומלחמות והרג ורצח
ואונס ואין סוף דיכוי ואלימות... אם זהו ההיגיון הפמיניסטי — לעשות כל מה שהגברים
עושים, ולא, כמו שצריך היה להיות, להפוך את העולם לעולם נשי יותר, כלומר אלים פחות
— אז למה לפעול רק בתחום המלחמה? למה לא לפעול באותו כיוון גם בתחום הפשע, למשל?...
אז למה שלא תתגייסו בהמוניכן לרצוח ולשדוד ולאנוס ולפרוץ ולגנוב, ותוכיחו כי אתן
יכולות לעשות הכל כמו גברים, אה?"
ובכן, התשובה ברורה, את צה"ל הם
שונאים יותר. קנאים אנטי ישראליים חרדים במאה שערים, תולים בובות של חיילי
צה"ל על חבל כביסה במרפסת ביתם, וקנאים אנטי ישראליים חילונים עושים זאת מעל
עמודי "הארץ".
אלה ואלה חיים ויכולים להמשיך לנאץ
ולגדף את צה"ל – חייליו וחיילותיו, בזכות חיילות וחיילי צה"ל המגִנים
עליהם.
* אמנות – במאה שערים נעשה פשע שנאה נתעב. נתלתה בובה של חייל צה"ל על
חבל תליה ועליה נכתב "חרד"ק החוצה". אילו המיצג המבחיל הזה לא היה
נתלה במאה שערים אלא ב"בצלאל", הוא היה מוגדר "אמנות", וכל
ביקורת עליו הייתה מוגדרת כ"פגיעה בחופש הביטוי".
* הצעד הבא – ארודאן ישלח להולנד משט של טרוריסטים ג'יהאדיסטים ואח"כ ידרוש
מהולנד להתנצל על כך.
* אני מאמין לנתניהו - אני מאמין לנתניהו, בתביעת הדיבה שלו נגד יגאל סרנה, שכתב על מקרה
שבו נעצרה שיירת ראש הממשלה בפקודתה של שרה נתניהו, שגירשה ממכוניתה את
רוה"מ. למה אני מאמין לו?
נתניהו הוא איש חכם והוא הפוליטיקאי המתוחכם, המשופשף והמנוסה ביותר
בישראל. הוא יודע עד כמה קשה, כמעט בלתי אפשרי, בוודאי לפוליטיקאי בכיר, לנצח
בתביעת דיבה. התקשורת מלאה בסיפורים קשים
על נתניהו, למשל ב"עובדה" ו"המקור", בחשיפה גדולה הרבה יותר
משל פוסט של סרנה בפייסבוק. עובדה, שנתניהו אינו תובע אותם, ואת סרנה כן. כנראה
שהוא יודע, שבמקרה הזה אין כל תחום אפור, אין גרסאות שונות, אין ספק. זהו פשוט
שקר, מתחילתו ועד סופו, והכותב אינו יכול לטעון שלא היה בכוונתו לפגוע בשמו הטוב
של נתניהו.
נתניהו מאמין שיש סיכוי רב שהוא יזכה בתביעה, וינפנף בה כנגד כל טענה
וביקורת נגד התנהלותו.
כך נהג גם אריק שרון אחרי מלחמת לבנון. הוא לא תבע את אהוד יערי וזאב
שיף על ספרם "מלחמת שולל". מכל הספרים, הכתבות והראיונות, הוא בחר לתבוע
דווקא את ה"טיים", על כתבה שבה נטען שלאחר רצח באשיר ג'מאייל הוא נפגש
עם משפחת ג'מאייל ושמע מפיהם שהם מתכננים טבח בנקמה על הרצח, בטרם אישר להכניס את
הפלנגות למחנות סברה ושתילה, ושהשיחה הזאת מופיעה בנספח הסודי של דו"ח ועדת
כהן על אירועי סברה ושתילה. שרון ידע שבמקרה זה השקר הוא מוחלט, תבע את העיתון וניצח.
ועד יומו האחרון הוא נופף בתביעה הזאת כדי להרחיק מעליו את כל מבקריו על מלחמת
לבנון (הוא רק עשה שגיאה, כשתבע גם את עוזי בנזימן והפסיד).
* כשחזן עקף את בגין מ"ימין" – המאבק של תושבי הגולן, שהוביל להחלת ריבונות ישראל על הגולן, החל
בעקבות נאום של שר החוץ דיין בביקור בבקעת הירדן (16.4.79), שבו הצהיר שעתיד הגולן
עתיד להיות כעתיד סיני. דברי דיין עוררו סערה רבתי בישראל. בין המבקרים היה יעקב
חזן, המנהיג ההיסטורי של מפ"ם, השומר הארצי והקיבוץ הארצי (לצד מאיר יערי).
בראיון ל"דבר" (4.5.79) הוא
אמר: "בעניין הגולן גילה משה דיין בהכרזותיו האחרונות את צפונות לבו, וכי לא
היו אלה פליטות פה בעלמא, שכן לגבי בגין ולגביו הסכם סיני הוא דגם להסכם על רמת
הגולן, בגלל הדמיון בנתוני הפתיחה (כאן טריטוריה סורית, שם – מצרית), וראוי שנהיה
מוכנים למאבק נגד הקונצפציה הזאת, כדי שלא נפסיד את הגולן ולא נסכן את
הגליל". מפ"ם היא המ"ם של מרצ.
* ועידת טורט - "הנשיא המקלל",
נשיא הפיליפינים רודריגו (בנזונה) דוטרטה, יבקר בישראל. צפויה לו פגישה מעניינית
עם איתן (קושילאמאמאמאשלה) כבל ואראל (קיבינימט) מרגלית.
* ביד הלשון
ללכת עם ולהרגיש בלי – השר בנט, בראיון לעמוס הראל ב"הארץ", על חיזבאללה:
"הארגון איבד את זכותו להתחזות לארגון סורר, ללכת עם ולהרגיש בלי".
ומה מקור הביטוי השגור "ללכת עם ולהרגיש בלי"? פרסומת
לחזיות משנות ה-80.
* "חדשות בן עזר", "על השבוע"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
