הבלוג של אורי הייטנר

כל מזמורי תהלים הם שירי תהילה לה'. גם מזמור יח הוא כזה, ואף יותר מאחרים. ובכל זאת הוא שונה.

בניגוד למזמורים שיש בהם תחינה אל האלוהים להילחם למעננו, להציל אותנו, לנקום את נקמתנו, מזמור יח הוא מזמור ציוני. כלומר, אין זה מזמור של ציפיה פאסיבית לנס שמיימי, אלא מזמור של נטילת אחריות אקטיבית, ובקשה מאלוהים להיות בעזרנו, לסייע לנו לעזור לעצמנו. דוד, המשורר המצביא, אינו מבקש מן האל להילחם במקומו.

כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי, יְהוָה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי. כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד, וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר. הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ, אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה, מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ. כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה, וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ. הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל, וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי. מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת, וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי. מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה, וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי. וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ, וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי, וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.  תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי, וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי. אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם, יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי. וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה, תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי. וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף, וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם. יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ, עַל יְהוָה - וְלֹא עָנָם. וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ, כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם.

אין זה "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". נהפוך הוא, את הצלחותיו כלוחם וכמצביא הוא מייחס לאלוהים. אך מה שאלוהים עשה, הוא לימוד ידיו למלחמה, כלומר הוא תומך ומלווה, אך מי שעושה את המלחמה אלה בני האדם.

מה שמעצים את המסר הזה, הוא העובדה שדווקא מזמור זה מהלל את עוצמתו הקוסמית הרבה של אלוהים. "וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ. עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ, וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל, גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ. וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו. וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף, וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ, סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם, עָבֵי שְׁחָקִים. מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ, עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְהוָה, וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ, בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם, וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם. וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם, וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל, מִגַּעֲרָתְךָ יְהוָה,   מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ". וחרף אמונתו הגדולה של דוד בגדולתו ובעוצמתו האין סופית של האל, אין הוא סבור שאלוהים צריך לפטור אותו מן האחריות לחייו כפרט, ומאחריותו לאומה כמנהיג.

****

ב-1955 עלתה לקרקע היאחזות נח"ל סמוך לגבול של אותם ימים, באזור בית גוברין. היאחזות הנח"ל, של תנועת הנוער העובד הדתי, קיבלה את שמה מפסוק במזמור יח בתהלים. הפסוק הוא: "מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה, וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי". שמה של ההיאחזות – נְחוּשָׁה. כעבור שנתיים אוזרחה ההיאחזות. בגלגולה הראשון היא הייתה מושב שיתופי ובגלגולה השני מושב עובדים, אך הדרך לא צלחה. ההצלחה באה בגלגול הנוכחי של היישוב כמושב קהילתי דתי גדול. עמותה של חברי המושב, המפעילה את מוסדות החינוך והדת שבו, נקראת קֶשֶׁת נְחוּשָׁה.

השם נחושה משמר גם את שמו של כפר ערבי שהיה בסביבה, נעחש, שכנראה שימר את שמה של העיר האדומית העתיקה נחש.

צירוף המילים קֶשֶׁת נְחוּשָׁה הוא ההשראה לקוד צה"לי של רמת כוננות גבוהה.

* 929