הבלוג של אורי הייטנר

דוד המלך היה איש מלחמה; מנהיג, מצביא, מדינאי, פוליטיקאי. בתור שכזה, כל חייו התנהלו תחת איום – איום חיצוני מצד אויבי ישראל, ואיום פנימי מצד אויביו מבית, אם מתוך התנגדות לדרכו או כיוון שלטשו עין לכיסאו. לכן, אך טבעי שבמזמורים רבים הוא מתפלל לאלוהים שיגן עליו מפני אויביו, שיפגע באויביו, שייתן לו כלים להתמודד עמם.

במזמור כז המסר שונה. חלקו הראשון של המזמור, הוא מעין הודיה לאלוהים על כך שהוא מגן עליו מפני אויביו. הוא אינו מבקש הגנה, כי היא קיימת. לכן, אומר המשורר, אין בו פחד מפני האויב. למה שיפחד? הרי הוא יודע שאלוהים בעזרו.

יְהוָה, אוֹרִי וְיִשְׁעִי! מִמִּי אִירָא, יְהוָה, מָעוֹז חַיַּי? מִמִּי אֶפְחָד? בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, צָרַי וְאֹיְבַי לִי - הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ. אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה, לֹא יִירָא לִבִּי. אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה,   בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ.

ומן המקום הזה, של ביטחון קיומי, אישי ופוליטי, הוא מרשה לעצמו לסמן מטרה גבוהה יותר, רוחנית. את קרבת ה' הוא מבקש. "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה, אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה    כָּל יְמֵי חַיַּי". ולשם מה הוא מעוניין בכך? "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ".

לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה אינה תכלית בפני עצמה. קרבת אלוהים נועדה לשרת את התכלית שלו, כאדם וכמנהיג: "הוֹרֵנִי יְהוָה דַּרְכֶּךָ, וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר" – הוא מעוניין להתבונן בנועם ה', כדי ללמוד את דרכיו ולקבל כלים לנהוג ולהנהיג בדרכים ישרות.

במזמור מבטא דוד בדידות קשה: "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי". איני חושב שהכוונה כאן היא כלשונה – שהוריו עזבו אותו. אני רואה בכך ביטוי לבדידות נוראה. ההורים הם סמל למי שאהבתם לבנם אינה מותנית, היא בלתי מוגבלת, ולכן בכל מקרה הם יהיו אתו. כאשר אומר המשורר שגם הוריו נטשוהו, זהו ביטוי סמלי למצוקת הבדידות.

אבל יש לו מרפא לבדידות הזאת: "וַיהוָה יַאַסְפֵנִי". האמונה, דבקותו בדרך, הם שמפוגגים את בדידותו ומנחמים אותו.

****

כפי שכבר נוכחנו במזמורים קודמים, וניווכח גם במזמורים הבאים, יישובים רבים בארץ ישראל, בעיקר יישובי עולים שנוסדו בשנות החמישים, קיבלו את שמותיהם בהשראת תהלים.

כך גם המושב בהרי יהודה, באזור תל בית שמש וצרעה, יִשְׁעִי. זהו מושב של תנועת מושבי הפועל המזרחי, שהוקם בידי עולים מתימן ב-1950.

שמו של המושב לקוח מפתיחת מזמור כז: "לְדָוִד. יְהוָה, אוֹרִי וְיִשְׁעִי! מִמִּי אִירָא, יְהוָה, מָעוֹז חַיַּי? מִמִּי אֶפְחָד?"

* 929