הבלוג של אורי הייטנר

מזמור לב הוא מסוגת "מַשְׂכִּיל", דברי הגות. המזמור הוא דיאלוג בין המשורר לאלוהים. חלקו הראשון של המזמור הוא בקשת כפרה ותקווה לישועה. בחלקו השני המשורר מדובב את תשובת האלוהים. ובתשובה זו, מופיע פסוק מעניין: "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס, כְּפֶרֶד אֵין הָבִין, בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם, בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ".

אל תהיו בהמות, אומר אלוהים לבני האדם. במה מותר אדם מן הבהמה? בכך שהוא יכול להבין מהי הדרך הנכונה, להבחין בין טוב ורע, לא רק באמצעות מתג ורסן, לא רק באמצעות שוט, לא רק באמצעות ענישה, כלא, קנסות. הוא יכול להבין את הדרך הטובה מתוך תבונה ומוסר.

כחבר קיבוץ, בחרתי לחיות בחברה שאין בה משטרה, אין בה פקחים, אין בה כלא, אין בה אכיפה; חברה המבוססת על אמון הדדי.

תמיד זה עובד? לא. בכל מקום המבוסס על אמון, יש מי שמפרים את האמון. בכל מקום המבוסס על חופש, יש המנצלים אותו לרעה. ואף על פי כן, אני מוצא שעם כל האתגרים, הקשים וההתמודדות, אין עוד חברה אנושית המנסה להגשים כך את אידיאל מותר האדם מן הבהמה.

* 929