ספרו של דוד בן גוריון "בהילחם ישראל", הוא קובץ נאומים ומאמרים
שכתב במלחמת השחרור. אחד הדברים הבולטים בטקסטים המופיעים בספר, הוא המקום שמצביא
המערכה, ראש הממשלה ושר הביטחון, הקדיש לסוגיות של צדק חברתי, בנאומים שנשא בעיצומה
של הקשה במלחמות ישראל. זו אמירה שמשמעותה היא שהביטחון והחברה הם כלים שלובים
ושניהם יחד מרכיבים את החוסן הלאומי. אנו נלחמים על הקמתה של מדינה, שנועדה לממש
את חזון הצדק של נביאי ישראל; הערבות ההדדית, הסולידריות החברתית, הם מכפיל כוח של
אומה הלוחמת על קיומה.
את מזמור לה בתהלים כתב דוד במלחמה קשה, וכל השיר הוא תפילה לעזרת
אלוהים במלחמה נגד האויבים הרבים. ובעיצומה של התפילה הזאת, בעיצומה של המלחמה
הקשה, לא שוכח הנביא את הפסוק הבא: "מַצִּיל
עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן – מִגֹּזְלוֹ". גם במלחמה, זוכר מנהיג את חובתו, לדאוג לחלשים בחברה, שכן אין
ערך נעלה ביהדות מן הערבות ההדדית, "כל ישראל ערבין זה בזה".
****
הפסוק "מַצִּיל
עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן – מִגֹּזְלוֹ", מופיע בתפילה "נשמת כל חי", אחת התפילות העתיקות ביותר,
הנאמרת בתפילת שחרית של שבת. ומיד לאחר הפסוק הזה, נאמר בתפילה: "שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ".
הפסוקים הללו מבטאים את ערך הסולידריות
החברתית, הערבות ההדדית, החתירה לתיקון עולם ולצדק חברתי, שהיא הביטוי הנעלה של
היהדות. לכן, כאשר בחר קובי אוז טקסט מן המקורות להלחנה, ביצירת המופת
"מזמורי נבוכים" הוא פונה לטקסט חברתי, פסוק י במזמור לה בתהילים, ולהמשכו
בתפילת שחרית לשבת: "מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן –
מִגֹּזְלוֹ, שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב
וְתוֹשִׁיעַ". במאמר "אני איש הקוביה" ("7 ימים",
19.3.10) אוז מפרש את השיר בדרך מקורית ומעניינת: "כמה יפות ומאוזנות היו
המילים, איך הכותב ויתר על ההנגדה הפופוליסטית בין עני לעשיר ובחר לשים מול העני דווקא
את החזק (תאגיד עוצמתי, בירוקרטיה אטומה, עבריינות מרושעת) ומול האביון את הגוזל
(הגנב אשר לוקח את חלקו של העני, ההוא אשר מעלים מס, השוק האפור ונושכי הנשך
למיניהם המנצלים את חולשתו)". ומסכם אוז, שיש לו רקורד של יצירה חברתית
("אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון" ועוד): "זה היה כמו לזקק את כל
השירים החברתיים בעולם".
אוז, שכל חייו כיוצר מגשר בין מזרח
למערב, בין רוק לסלסול, מחבר בשיר הזה בצורה מעניינת בין הפיוט המזרחי לניגון
החסידי, במעבר מעניין, אך נשמע טבעי לחלוטין, בין הסלסול ליה-בם-בם.
לצד מילות השיר הזה, בחוברת המילים,
מופיעה תמונה של נשים עניות ולידה הכיתוב: "לתרומה לארגון 'לתת' 03-6833388
שלוחה 139" אך מיד הוא מוסיף ש"תרומה לצדקה אינה מחליפה מאבק לצדק
חברתי". וניתן להקיש מכאן גם, שמאבק לצדק חברתי אינו מחליף תרומה לצדקה. אין
סתירה בין השניים – אלה שני ביטויים של סולידריות, המשלימים זה את זה.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
