הבלוג של אורי הייטנר

"נַעַר הָיִיתִי, גַּם זָקַנְתִּי, וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב, וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם". פסוק זה, מתוך מזמור לז, שגור לאורך דורות על שפתי יהודים, שאומרים אותו אחרי כל ארוחה, בברכת המזון.

האם זו אמת? באמת?! אין צדיק נעזב?! אין צדיק שזרעו מבקש לחם?!

מה חושב צדיק שזרעו מבקש לחם, כאשר הוא אומר את הפסוק בברכת המזון? הוא מבין מכך שהוא אינו צדיק? הוא מבין מכך, אולי, ששכנו הרשע והעשיר, הוא הצדיק? או אולי הוא מבין שהפסוק שקרי?

הפסוק הזה מבטא את המסר של המזמור כולו – צדיק וטוב לו, רשע ורע לו.

באמת? זאת המציאות? כך רואה דוד המלך את המציאות? אם עד כדי כך הוא עיוור למציאות, איך הוא יכול להנהיג?

למרות הרטוריקה בפסוק זה, של "נַעַר הָיִיתִי, גַּם זָקַנְתִּי, וְלֹא רָאִיתִי", בדרך כלל המסר של המזמור אינו של תיאור מציאות. ההיפך הוא הנכון. המציאות המתוארת במזמור הפוכה - של רשע וטוב לו. ועם המציאות הזאת מתמודד המשורר בפסוקים מנחמים, המתארים את הצלחת הרשע כזמנית, מתוך אמונה שלטווח הרחוק, הקערה תתהפך. המסר הוא קריאה לאנשים לא להתפעל מהצלחת הרשעים, לא לקנא בהם, ולא לחקות אותם; לא ללכת בדרכם כי "כך כולם עושים", כי "זאת הדרך להצליח", כי "אני לא רוצה לצאת פראייר". המשורר יוצא נגד הדרך הזו, לא רק כי זו הדרך הרעה, אלא כי בחשבון ארוך, לטווח רחוק, היא גם לא תשתלם.

אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה. אל תתחרה בעושי הרע. אל תחשוב שאם עשיית הרע מביאה להם הצלחה, עליך להיכנס למרוץ אחרי הרע. אל תקנא בהצלחתם של עושי רע, כי עצם היותם כאלה, הופכת אותם לדמות מעוותת. לא תוכל להביט בעצמך במראה, אם תנהג כמותם.

כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ, וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן. אל תתרשם מהצלחתם, כי היא קצרת מועד ובת חלוף. במהרה הם יתייבשו וייבלו.

עוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע, וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ - וְאֵינֶנּוּ. כרגע אתה רואה את הצלחתו, אבל עוד מעט הוא יתנדף, היה ואיננו.

חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים, וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן, לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ. חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם,    וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה. אתה רואה את הרשעים המצליחנים והעשירים, אתה רואה את זממם כנגד ישרי דרך וכנגד עניים. אך דע לך, שבסופו של דבר, הדרך הזאת תתנקם בהם. כלי המשחית שלהם, שנועדו לפגוע בישרים ובעניים, יפגעו בסופו של דבר רק בהם. הם עצמם יפלו במלכודת שהם מכינים לאחרים.

טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק, מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים. אתה רואה שלצדיק יש מעט ואילו לרשעים רכוש רב. המעט שבידי הצדיק, הוא שלו בזכות, ולכן הוא בעל תוקף, ויהיה בו כדי לפרנס אותו ואת זרעו. בסופו של דבר, המעט הזה שווה להרבה יותר מן השפע של הרשעים, שהוא קצר מועד.

הפרק, שפסוקיו מסודרים על פי א"ב, הוא פרק חינוכי, הקורא לאנשים לסור מרע ולעשות טוב.

ויש בו פסוק חשוב, שכדאי לכל אחד מאתנו לשנן: הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה. בשפת ימינו: תרגיע. כשאתה כועס, הכעס גובר עליך, גובר על שיקול הדעת שלך, מכתיב לך מילים ומעשים שכאשר אתה נרגע, אתה מתחרט עליהם. מוטב לספור עד עשר, ולא להגיב בחופזה. הכעס הוא יועץ רע.

* 929