הבלוג של אורי הייטנר

בדומה למזמורים נוספים בתהלים, גם מזמור נח מנסה להתמודד עם בעיית הרשע ושלטון הרשע; במקרה זה הרשע במשפט.

ובפסוק ד מופיע מסר בעייתי מאוד, קשה מאוד, שבעיניי הוא כפירה באחד הערכים החשובים של היהדות: חופש הבחירה. זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם, תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב. המשורר מדבר על רשעים שהרשע טמון בהרכב הגנטי שלהם, עוד מהרחם, וכנ"ל בשקרנים. מכאן, שהם חסרי תקנה.

זו כפירה ברעיון הבחירה בין טוב ורע, המטיל על האדם את האחריות על בחירותיו בחיים. אדם עושה רע, כי הוא בחר ברע, לא כי הוא נולד רע. אדם עושה טוב, כי זו בחירתו. היהדות אינה דטרמיניסטית, היא אינה מאמינה בגורל, גם לא ביד המקרה. היא מאמינה באחריות האישית ובזכות הבחירה.

לכן, היהדות מאמינה בתשובה. כל אדם יכול לחזור בתשובה. אף אחד אינו מקרה אבוד.

המסר בפרק זה סותר את העיקרים הללו.

איך ניתן להסביר את הסתירה? בייאוש. המשורר רואה את הרשע סביבו, והוא מיואש, וויתר על היכולת להשפיע על הרשעים לשנות את דרכם.

יאוש אינו יועץ טוב. אסור לנו לאבד את התקווה ואת האמונה באדם.

* 929