הבלוג של אורי הייטנר

מזמור ס נכתב בזמן מלחמה – מלחמות דוד ושר צבאו יואב בארם, מואב, אדום ופלשת. ימים של ניצחונות, כיבושים והרחבת גבולות. דוד מתפלל לאלוהיו בבקשה לניצחון ומודה לו על הניצחונות.

האם מזמור כזה רלוונטי לימינו? במלחמת "צוק איתן" סערה הארץ בשל מסרים אמוניים שהכניס אל"מ עופר וינטר, מח"ט גבעתי, לפקודת היום בצאת החטיבה לקרב. "הדתה" עלינו, נזעקו עיתונאים ופוליטיקאים, ושעה שעופר נלחם עם חייליו וחרף את נפשו על הגנת חיינו, חגגו על גבו בדרישה להדחתו. אוי אוי אוי, הוא הזכיר את אלוהים, השם ישמור.

כך נכתב בפקודת היום שהוציא מפקד פיקוד הדרום אלוף שייקה גביש ביום הראשון למלחמת ששת הימים:

"נצא למלחמה ונכריע האויב המתנכל לנו.

נשעט במרחביו – נביס צבאותיו ונביא ניצחון וביטחון למדינת ישראל.

גורל מדינת ישראל נתון בידיכם. עיני העם כולו נשואות ברגע גורלי זה אליכם ומתפללות לניצחונכם ולשלומכם.

העם גאה ובוטח בכם.

כוחנו רב ועצום להכריע האויב ולהבטיח ניצחון.

צה"ל ישיב מלחמה שערה וימחץ את האויב הנפשע.

עלו והצליחו!

ויהי ה' עמכם!"

שייקה גביש. חילוני. פלמ"חניק. בוגר זרם העובדים בחינוך. תוצר מובהק של תנועת העבודה הציונית. מה הוא תוקע את ה' לפקודת היום?

כמעט כל אדם העומד בפני מבחן קיומי, בפני סכנת חיים – ניתוח, קרב, זקוק לתפילה. לא תמיד ברור לו למי הוא מתפלל, אך עצם התפילה חיונית לו. כך גם קולקטיב – יחידה בצבא, הצבא כולו, המדינה.

בין הלוחמים, יש ודאי מי שהמילים הללו פחות מדברות אליהם, אך לבטח אינן מפריעות להם. לעומת זאת, יש לוחמים שזקוקים מאוד לעידוד הזה, לחיזוק הזה, במילים האלה, בהזכרת שם ה'.

והעיקר, כאשר צבא של המדינה היהודית יוצא למלחמה, אך טבעי שכאשר המפקד מחזק את רוח לוחמיו, הוא משתמש בשפה יהודית; הן זו שפתנו וזו תרבותנו.

כך עשה שייקה גביש החילוני. כך עשה עפר וינטר הדתי. ההבדל הוא בתגובה הציבורית. למיטב הכרתי, התגובה השלילית לדבריו של אל"מ וינטר לא הייתה בידיים נקיות. היא נבעה מרוח רעה, היא הייתה רוויית שנאה וכפיות טובה.

ובכלל, דחליל ה"הדתה" הפאתטי, מפחיד בקושי את אלה שיוצרים אותו. 

* 929