מעל פסגת
הר הצופים / יהורם גאון
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים" 22.5.17
ביום רביעי נחגוג יובל לשחרור העיר העתיקה ולאיחודה של ירושלים, בירת
ישראל. יש, לצערי, מי שהחג הזה אינו חגם – אין חלקי עמהם. בעבורי זהו חג לאומי חשוב.
ואך טבעי שאקדיש לו את פינתי, ערב יום ירושלים.
בימי ירושלים קודמים השמעתי את "ירושלים של זהב", את "ירושלים
של ברזל", את "על אם הדרך" ואת "שיר המסע". במלאת חמישים
שנה למלחמת ששת הימים, הבחירה הטבעית שלי היא להשמיע שיר שנכתב בעקבות שחרור
ירושלים. אולם החלטתי להשמיע דווקא שיר אחר, ובשבועות הקרובים אשמיע כמה משירי ששת
הימים.
השיר שאשמיע היום הוא שיר קאנוני, בעל מעמד המנוני, שעד חיבור השיר
"ירושלים של זהב" לפני חמישים שנה, היה ה-שיר, בה"א הידיעה, שביטא
את ערגת העם היהודי לירושלים - "מעל פסגת הר הצופים". זאת במיוחד בביצועו המרטיט של יהורם גאון, שכבר
בשנות העשרים שלו, נהנה ממעמד של זמר לאומי, ממלכתי. השיר, בזכות מילותיו, לחנו
והביצוע של גאון, הרטיט לבבות. לכבוד יובל לשחרור ירושלים, אחד מסמליה של ירושלים,
בן ירושלים, גיבור הסרט המוסיקלי "אני ירושלמי" ותושב ... רמת השרון
יהורם גאון, שהוא גם חתן פרס ישראל לזמר העברי, התכבד בהשאת משואה ביום העצמאות,
בהר הרצל. אז מה מתאים יותר מהשמעת השיר בביצועו?
וכאן מצפה לנו הפתעה קטנה. השיר ההמנוני הזה, הוא בכלל שיר סאטירי.
הוא שיר שנכתב ב-1928 ל"ארץ נהדרת" או "גב האומה" של התקופה,
התיאטרון הסאטירי הארצישראלי הראשון, "הקומקום". כתב אותו המשורר, הסופר
והמסאי, חתן פרס ישראל, אביגדור המאירי, שכתב את רוב המערכונים והשירים לתיאטרון
"הקומקום", והמשיך בקריירת הסאטיריקן בתיאטרון "המטאטא".
אבל איפה הסאטירה בשיר הזה? הרי סאטירה היא שילוב של מחאה וביקורת ושל
הומור. השיר הזה הוא רציני להחריד, ואין בו שמץ של מחאה. נכון. אלא שהשיר שאנו
מכירים, הוא רק המעטפת. השיר המושר עד היום הוא הבית הראשון והבית האחרון של השיר.
בבתים אלה תיאר המשורר את הערגה לירושלים, את חזון הדורות לחזור לירושלים.
"מאה דורות חלמתי עליך, לראות, לזכות באור פניך".
כל התיאור הזה, הוא מעין הקדמה, הרמה להנחתה, לשאלה: אוקיי. מאה דורות
חלמת. וכעת, כשהגעת, מה אתה עושה?
וכאן מגיע הבית השני שאותו איננו שרים. ובו מתאר המשורר את הפלגנות
והשנאה בין העדות היהודיות בעיר, ובין חילונים ודתיים.
בְּלֵב בּוֹטֵחַ בָּאתִי הֲלוֹם
הָקִים אֶת הֲרִיסוֹתַיִךְ,
אַךְ אֵיךְ אֶבְנֶה אֶת בֵּית
מִקְדָּשֵׁךְ
אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין בָּנַיִךְ?
סְפָרַדִּים, אַשְׁכְּנַזִּים,
תֵּימָנִים, פָלָשִׁים
אוּרְפָלִים וְגוּרְגִ'ים וַחֲרֵדִים
וְחָפְשִׁים
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
לֹא זֹאת חָזִיתִי בַּחֲלוֹם!
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
בֵּין בָּנַיִךְ הַשְׁרִי נָא שָׁלוֹם!
בדרך כלל סאטירה משלבת הומור עם מחאה, אך כאן המשורר הניח את ההומור
בצד. אותו הוא השאיר למערכוני הקברט. השיר הזה, שנכתב מנהמת לבו, הוא מחאה נטו.
בבית השלישי הוא מתאר את עצמו כמי שקיבל את המפתח לפתוח את השער הסגור
בשערי ירושלים – שערו של משיח. ברור שאין הוא מתכוון לעצמו, אף שהוא כותב בגוף
ראשון יחיד, אלא על דורו. דור שקיבל ממאה הדורות שחלמו על הגאולה, את המפתח לבואה.
אך מן הבית השני אנו מבינים, מדוע אין הוא יכול לעשות כן, מה מעכב בעדו – הפלגנות והשנאה.
אך בבית האחרון הוא מודיע שהוא לא יוותר על שליחותו, לפתוח את שערי
ירושלים בפני המשיח, כלומר בפני הגאולה.
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
אֲנִי לֹא אָזוּז מִפֹּה!
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ, יָבוֹא!
את השיר כתב המאירי על מנגינת שיר פופולרי ביידיש שאותו כתב במאה ה-19
המשורר היידי ביראך שאפיר, על גלגול של אריה פולנית מאמצע המאה ה-19, שכתב המלחין
הפולני סטניסלב מוניושקו.
אביגדור המאירי השתייך לימין הציוני,
והזדהה עם הזרם הריוויזיוניסטי בציונות. כתיבתו הסאטירית ביטאה את עמדות הזרם הזה.
לימים, בשנות ה-50, הוא שינה את טעמו, חצה את הקווים והידרדר עד לקצה השמאל
הקיצוני האנטי ציוני. כן, גם בשנות ה-50 היה כזה. ואף על פי כן, ב-1968, שנתיים
טרם מותו, הוא זכה בפרס ישראל לספרות.
מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים
אֶשְׁתַּחֲוֶה לָךְ אַפַּיִם.
מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים
שָׁלוֹם לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם.
מֵאָה דּוֹרוֹת חָלַמְתִּי עָלַיִךְ
לִזְכּוֹת, לִרְאוֹת בְּאוֹר
פָּנַיִךְ.
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם,
הָאִירִי פָּנַיִךְ לִבְנֵךְ!
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
מֵחָרְבוֹתַיִךְ אֶבְנֵךְ!
מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים
שָׁלוֹם לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם
אַלְפֵי גּוֹלִים מִקְּצוֹת כָּל
תֵּבֵל
נוֹשְׂאִים אֵלַיִךְ עֵינַיִם
בְּאַלְפֵי בְּרָכוֹת הֲיִי בְּרוּכָה
מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ, עִיר מְלוּכָה
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
אֲנִי לֹא אָזוּז מִפֹּה!
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ, יָבוֹא!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
