הבלוג של אורי הייטנר

נתן אלתרמן הוא נביא בן ימינו. שיריו – מזמורי תהלים של ימינו.

"שירי עיר היונה" – האפוס הגדול של תקומת ישראל, שהוציא לקראת עשור להקמת המדינה, לא התקבל באהדה במיליה התרבותי של תקופתו, וגם היום אינו נחשב פסגת שירתו, בעיני האקדמיה והעולם הספרותי. אולם אני מזדהה דווקא עם אמירתו של משורר דגול אחר, כאלתרמן – אף הוא חתן פרס ישראל, אבא קובנר, שאמר: אשראי שזכיתי לחיות בדור שבו נכתבו שירי עיר היונה. כן, בעבורי, זו פסגת יצירתו של אלתרמן.

ב"שירי עיר היונה" העלה אלתרמן על נס את שנות המפנה ההיסטורי הגדול בתולדות ישראל: ההעפלה, המאבק בבריטים, מלחמת השחרור, העליה הגדולה בראשית שנות המדינה, ועמה – המיזם הלאומי הגדול של יישוב הנגב והגליל; מיזם חלוצי של העליה הגדולה, שעיצב את גבולותיה של ישראל, והבטיח שהנגב והגליל יהיו חלק ממדינת ישראל.

ב"שירי עיר היונה" מופיע השיר "עוד דף", ובו מעלה המשורר על נס את שנת ארבעים ושש, שנת פריצת דרך במבצע ההעפלה, שהייתה מנוף אדיר במהלך של תקומת ישראל. כבכל שיריו, כל פסוק רווי בציטוטים, הפניות ואסוציאציות ממקורות ישראל בכלל, ומהתנ"ך בפרט. ובין הפסוקים הרבים עמם הוא מתכתב בשיר זה, גם מזמור סח בתהלים.

אלתרמן מעמיד על כן ההיסטוריה את תקופת ההעפלה, וכותב:

עָט הַשַּׁחַף, צוֹלֵל, מְהַפֵּךְ כָּנָף

וּבָרוּחַ עוֹלֶה וּמְצַעֵק מוּל פָּנֶיהָ.

תְּסֻכָּם הַתְּקוּפָה וְתֻצַּב עַל כַּנָּהּ,

אַךְ זָרָה וְסוֹרֶרֶת לְלֹא תָקָּנָה

תִּשָּׁאֵר וְנֹכְרִים צִדְקָתָהּ וְדִינֶיהָ.

בָּהּ יִלְהַט נֵר דַּיַּן אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים

וְעָבַר בַּחֲלוֹם אֶת הָעִיר הָרוֹדֶמֶת

וְנִגְלוּ לָהּ בְּאוֹר יְשׁוּעוֹת וְדָמִים

פְּנֵי אִשָּׁה וְיָתוֹם וְעִוֵּר מִיָּמִים

בָּם הוֹצֵאנוּ אוֹתָם כְּחָלוּץ לְמִלְחֶמֶת-

הָאֻמָּה עַל הַיָּם, בְּקוּם עֵת גְּאֻלָּה

לֹא עִם קוֹל הַשּׁוֹפָר הַנִשָּׂא בַּשַּׁעַר,

כִּי עִם קוֹל שְׁתִיקָתָהּ שֶׁל גּוּפָה אֲמוּלָה

שֶׁקָּבַרְנוּ בַּיָם בְּלִי זוֹכֵר אֶת גְּמוּלָהּ

שֶׁגָמַלְנוּ לָהּ. קָמוּ פְּנֵי שַׁחַר. 

מבצע ההעפלה, שהעלה את שורדי השואה, העלה אלמנות ויתומים רבים. האומה, היא הממלאת את התפקיד, שבמזמור הוא תפקיד האלוהים – "אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת". ובשירו של אלתרמן: "בָּהּ [=בתקופה] יִלְהַט נֵר דַּיַּן אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים".

****

המזמור שהיווה השראה לשירת התקומה – היווה השראה גם למעשה התקומה. בהתיישבות הגדולה בנגב ובגליל, יישובי העולים הרבים שהוקמו בידי חלוצי העליה הגדולה, רבים מן היישובים קיבלו את שמותיהם בהשראת פסוקי תהלים.

כך גם היישוב עוּזָה. עוזה הוא מושב עובדים דתי שהוקם בחבל לכיש בידי חלוצים שעלו מלוב. שם היישוב נלקח מהמזמור שלנו: "צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ".

* 929