הבלוג של אורי הייטנר

בשבועות לפני כ-8-9 שנים, נערך ברפת הצפון טקס ביכורים משותף לשלושת הקיבוצים השותפים: אורטל, מרום גולן ואל-רום.

כמיטב המסורת, כלל הטקס את הצגת התינוקות שנולדו השנה. ממרום גולן עלה מספר גדול מאוד של משפחות עם תינוקות. ומאורטל? תינוק או שניים.

אחד מחברי אורטל (היום הוא כבר אינו באורטל) שמאס בחיי הקיבוץ ורצה שאורטל תהפוך ליישוב קהילתי, מילא ריאותיו באוויר, פלט נחירת בוז, והפטיר בהפגנתיות: "אתם מבינים? זה ההבדל", לא לפני שווידא שמי שצריך לשמוע את ההערה ישמע אותה...

רוצה לומר, שהעתיד הוא ביישוב הקהילתי ואילו הקיבוץ השיתופי מת. עובדה. ראו איך השכנים פורחים ואנו קומלים.

נזכרתי בכך בטקס הביכורים השנה, כאשר הבמה הייתה צרה מהכיל את המשפחות עם התינוקות שנולדו השנה. ולאחר מכן, בריקוד העגלות של האבות עם התינוקות, שגנבו את ההצגה.

מסתבר שהידיעות על מותו של הקיבוץ השיתופי היו מוקדמות מדי.

נכון, כדי להגיע להישג הזה היינו חייבים להשתנות. ואכן השתנינו.

מקיבוץ שיתופי סגור ומסוגר, הפכנו לקיבוץ שיתופי פתוח, קולט, גדל וצומח. אתם מבינים? זה ההבדל.

****

לאחר חגיגת הביכורים כתבתי לחבריי, חברי צוות היכרות:

משתף אתכם במחשבות שחלפו בראשי בטקס הביכורים היפה.

אם נדמיין את הבמה, בקיזוז המשפחות החדשות.

אם נדמיין את כל הצוות המארגן בניכוי המשפחות החדשות.

אם נדמיין את תיקון ליל שבועות ללא מעבירי השיעורים מן המשפחות החדשות.

נבין איזו מהפכה רבתי חוללנו באורטל.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל