הבלוג של אורי הייטנר

לפני קרוב לשנה, השתתפתי במועצת התק"צ בבארי. האמת היא שהשתתפותי הייתה די מקרית. במהלך המועצה התקיים טקס הענקת מלגות מחקר מטעם יד טבנקין, והוזמנתי כאחד המלגאים. וכך זכיתי להשתתף במועצה שציינה מלאת 70 שנה לאחד ממבצעי ההתיישבות ההרואיים בתולדות הציונות ובתולדות התנועה הקיבוצית – העלאת י"א הנקודות בנגב, במוצאי יום הכיפורים תש"ז, שבזכותה הנגב הוא ישראלי.

הנואמים באירוע חילקו את דבריהם לשנים – התייחסות לעבר ולהווה. באשר לעבר, כולם העלו על נס את תפקידה של ההתיישבות בעיצוב גבולות המדינה. ובאשר להווה, כולם התבכיינו על הפגיעה של הממשלה בהתיישבות ובחקלאות. ואיש לא דיבר על השליחות והמשמעות של ההתיישבות בימינו, ואף אחד לא ציין שגם אחרי קום המדינה, וביתר שאת לאחר מלחמת ששת הימים, ההתיישבות בכלל, ובתוכה ההתיישבות הקיבוצית, המשיכה לעצב את גבולה של המדינה.

בתום המועצה, ניגשתי למזכ"ל התנועה ניר מאיר. הזכרתי לו שהשנה הבאה היא שנת היובל להתיישבות בגולן והצעתי לו לקיים מועצת תנועה בגולן, לציון האירוע. הוא השיב לי שיש בעיה, כיוון שכבר הוחלט לקיים מועצה שתציין 80 שנה להתיישבות חומה ומגדל. אדרבא, אמרתי. אין מתאים יותר מהחיבור הזה, בין חלוצי חומה ומגדל לביננו, ממשיכי דרכם בעיצוב גבול המדינה באמצעות התיישבות. מיד הוא השיב שהוא מרים את הכפפה. ואכן, כעבור זמן קצר הוא הודיע לי על ההחלטה לקיים ועידת תנועה בעין גב, לציון חומה ומגדל וההתיישבות בגולן.

אמנם לא בגולן אלא בעין גב, אך עין גב היא ממש פאתי הגולן. הבחירה דווקא בעין גב, מבין יישובי חומה ומגדל לא הייתה מקרית – היא נבחרה דווקא בשל מיקומה בסמוך לגולן. והרי חלוצי עין גב ראו עצמם חלוצי ההתיישבות בקדמת כנרת, בגולן. ומי כמוהם ראויים ליקר על למעלה מעשור של היאחזות בקרקע בבדידות מזהרת, יישוב יהודי יחיד ממזרח לכינרת, ללא כביש, שהקשר היחיד שלו ליישוב היהודי הוא באמצעות סירות. הקיבוץ שהדף בכוחות עצמו שלוש התקפות סוריות בתש"ח וחבריו אף כבשו את סוסיתא.

הצעתי הייתה לקיים מועצה, ושמחתי לשמוע שניר החליט על ועידה. ועידה היא המוסד העליון של התנועה, האירוע החשוב ביותר, המתקיים אחת ל-4-5 שנים. ועידה המצדיעה להתיישבות בגולן, היא בהחלט הישג חשוב.

****

ניסיונות "הקומץ" של השמאל הקיצוני בתנועה לסכל את ההזדהות עם ההתיישבות בגולן, התנפצו בידי קונצנזוס מוחלט.

אחרי שערעורם נדחה כמעט פה אחד, הם ביקשו חלופה לסיורים בגולן. ניתן להם אוטובוס לסיור חלופי בעמק הירדן. מספר המשתתפים בסיור הזה היה 8. כולל הנהג.

ארבעה אוטובוסים מלאים יצאו לסיורים בגולן; שלושה עם מדריכי מדרשת הגולן ואני הדרכתי את הסיור הצפוני. בין המשתתפים בסיור הזה היו ניר מאיר עצמו, מזכיר התנועה לשעבר דובי הלמן, ח"כית לשעבר עדנה סולודר ועוד. עמדו לרשותי ארבע שעות מלאות לספר את סיפור ההתיישבות בגולן ולטפטף את תורת ההתיישבות בגולן. היינו במצפה גדות, ודיברנו על המציאות בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים וכיצד מגדות יצאה בשורת יישוב הגולן. ביקרנו במרום גולן ונפגשנו עם עדני מיינרט שסיפרה על השנים הראשונות של הקיבוץ. עצרנו בתצפית קוניטרה ושם דיברנו על הסכם ההפרדה ועל הקמת קשת. ותוך כדי נסיעה – על אורטל כמובן, על קצרין וסיפורה הייחודי, על המאבקים הפוליטיים ועוד.

ובעין גב – ברכות ונאומים. בשם קיבוצי הגולן דיבר אריאל שגיא מכפר חרוב, בדברים מרגשים ובנויים לתלפיות (המפורסמים בהמשך המידף).

הדיונים נערכו באולם התרבות המיתולוגי, על 2,500 המקומות שבו, שנבנה כבר בשנות ה-50. שנים רבות לא הייתי בו, והופתעתי שהמושבים עדין מעץ ואינם מרופדים, וכל האולם שומר על מתכונתו הישנה נושנה. לא הכי נוח, ובכל זאת, יש משהו מרגש בחתיכת ההיסטוריה הזאת.

בערב הראשון, הופיעו בפני צירי הוועידה הגבעטרון וירדנה ארזי – מופע מרומם נפש. את ירדנה ארזי ראיתי לראשונה לפני 45 שנה, בהופעה של להקת הנח"ל בדיוק באותו אולם, בעין גב. והיא עדיין כל כך יפה!

****

אני השתתפתי בוועידה כציר מטעם אורטל, אך ביום השני קיבלתי תגבורת משמעותית ביותר – ענבל קופליק. אמנם לא צירה רשמית, אך משתתפת פעילה ומשמעותית.

היום השני הוקדש לנושא המרכזי – "קיבוציונות - מאז ולתמיד". לאחר למעלה משלושים שנה שהתנועה הייתה עסוקה במאבק הישרדות, היא חוזרת מעמדה של עוצמה, לדון בתרומתה לחברה הישראלית, כתנועה משימתית. אין טבעי יותר, בעיניי, מהחיבור בין מורשת חומה ומגדל וההתיישבות בגולן, לחידוש המשימתיות של התנועה, כמסר המרכזי שלה.

התחלקנו למספר חוגי דיון. ענבל ואני השתתפנו בחוג דיון על היהדות כתרבות והקשר עם יהודי התפוצות. בדיון השתתפו בני נוער מהתנועות החלוציות בדרום אמריקה, העושים בארץ במסגרת תכנית בת שנה, ואף מדברים עברית ברמה סבירה.

חוגי הדיון התפצלו לקבוצות קטנות. בקבוצה בה השתתפתי נערך ויכוח סוער, בין מי שרוצים להדגיש את התנועה הקיבוצית כזרם ביהדות ולהציג את ההתחדשות היהודית כנגטיבית לאורתודוכסיה, לבין העמדה שבה אני דוגל, הרואה את ההתחדשות היהודית כהזדמנות לגשר בין חלקי העם וכמענה לשבר ולקרע. לשמחתי, הגישה שהצגתי היא שהתקבלה. התקבלו גם הצעות שלי בנושא הקשר עם יהדות התפוצות – פעולה לעידוד העליה לארץ ורתימת יהדות התפוצות למאבקים ציבוריים למען מדינת ישראל.

ענבל הייתה פעילה מאוד – היא הייתה הדוברת מטעם קבוצת הדיון שלה ולאחר מכן הייתה בצוות שניסח את הצעות החוג.

במליאת הסיכום התקבלו ההחלטות שנדונו בחוגים. שתי ההצעות של אורטל, בתחום החינוך – בנושא החינוך לעבודה באמצעות עבודה בענפי הקיבוץ, ובנושא המאבק להגדלה משמעותית של מכסות שנות השירות, התקבלו. מזכיר התנועה אף דיבר בדברי הסיכום שלו על נושא הרחבת המכסות.

****

מליאת הסיכום אירחה את ח"כ יצחק בוז'י הרצוג, יו"ר מפלגת העבודה. בנאומו, העלה הרצוג על נס את המשלחת של קיבוצי הגליל והעמק, בראשות יעקב אשכולי, מי שהיה חבר קיבוץ כפר גלעדי וראש המועצה האזורית גליל עליון, שנפגשה במלחמת ששת הימים עם ראש הממשלה ועם שרי הממשלה והפעילה לחץ כבד להחליט על כיבוש הגולן ושחרור יישובי הספר מהסיוט של ההתנכלויות וההפגזות הסוריות. בפרספקטיבה של חמישים שנה, אמר הרצוג, ברור שהם צדקו. פעולתם, הוא אמר, הייתה מופת של ראיה ארוכת טווח.

מילים כדורבנות. מן התובנה הנכונה הזאת, משתמעת גם מסקנה אחרת, שאותה הרצוג לא אמר: ראשי הממשלות מטעם מפלגתו, רבין, פרס וברק, שניסו להביא להסכם על נסיגה מהגולן, טעו ולקו בקוצר ראיה אסטרטגית. 

****

בימים הקשים של המאבק על הגולן, בהם חשוב היה לנו לראות את התנועה לצדנו, היא לא הייתה שם. מאז מתקיים משבר אמון חריף עם התנועה. אני רואה בהצדעת התנועה לגולן היום, תיקון גדול.

האיום עלינו חלף, אך קיבוצינו בבקעת הירדן וצפון ים המלח הם עדיין יישובים בסיכון. בשנה הבאה ימלאו 50 שנה לקלי"ה, בכור קיבוצי הבקעה. בכוונתי להציע לקיים מועצת תנועה בבקעת הירדן ולהביע הזדהות עם יישובי הבקעה.

****

ההחלטות בדבר המשימות שהתנועה לוקחת על עצמה יפות ומעוררות השראה. אולם המבחן יהיה, כמובן, בביצוע.

השפה הציונית המובהקת לאורך כל הוועידה, הייתה חשובה מאוד בעיניי, בימים של מתקפת פוסט ציונות. חשוב שניצור חיץ ברור בינינו כתנועה ציונית לבין הפוסט ציונות למיניה.

חשבתי על כך לאורך הוועידה, ובעיקר כאשר היא הסתיימה בשירת "התקווה". הרי יש מי שהופכים אפילו את ההמנון הלאומי לשנוי במחלוקת, וטוב שהבהרנו היכן אנו עומדים. 

* מידף - עלון קיבוץ אורטל