הבלוג של אורי הייטנר

ההצדעה להתיישבות הקיבוצית בגולן, במלאת יובל להיווסדה, בוועידת התנועה הקיבוצית, הייתה חשובה ליישובי הגולן, אך חשובה לא פחות לתנועה הקיבוצית. הרי מפעל ההתיישבות הציונית בגולן הוא המפעל המפואר ביותר של התנועה הקיבוצית מאז הקמת המדינה. הוא שבר מחסום של כמעט שני עשורים, שבהם התנועה ליקקה את פצעי הפילוג ודשדשה בהישרדות מבלי שהצליחה לממש את מהותה, ליישב את הארץ ולהקים קיבוצים. ולפתע, היא זו שהובילה את מפעל ההתיישבות בגולן. חמישה שבועות לאחר המלחמה כבר עלו חלוצי מרום גולן להתיישבות. ארבעת היישובים הראשונים בגולן היו קיבוצים. הקיבוצים נתנו את הטון למפעל שעיצב את גבולה הצפוני של מדינת ישראל.

קיום ועידת התנועה לציון יובל להתיישבות בגולן, הוא צעד מסוים של תיקון, לניכור של התנועה לקיבוצי הגולן, בתקופת המאבק נגד הנסיגה בשנות ה-90. דווקא אז, כאשר הונפה מעלינו חרב העקירה והנסיגה, כשחשוב היה לנו כל כך שהתנועה תתייצב לצדנו, במאבק על הדרך והערכים שאותם הגשמנו בשליחותה, היא לא הייתה שם. אני מודה, שגם היום, בחלוף שני עשורים, תחושות הכעס, האכזבה והעלבון לא נעלמו. אולם אני מאמין, שהוועידה היא תחילתו של תיקון.

הסכנה מעל הגולן חלפה. כל ישראלי שפוי מבין שהגולן חייב להישאר ישראלי, וסביר להניח שזהו מצב בלתי הפיך. אולם לא זה המצב בבקעת הירדן וצפון ים המלח.

כמו בגולן, גם באזורים אלה עלו חלוצים להגשים את דרכה של התנועה הקיבוצית, בהתיישבות שנועדה לעצב את גבולה המזרחי של ישראל; גבולות בני הגנה באזורים שאינם מסכנים מבחינה דמוגרפית את צביונה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.

על התנועה הקיבוצית, שהקימה קיבוצים באזורים אלה, להתייצב לצד יישוביה, בכל מאבק להבטחת קיומם ולהגשמת תפקידם ההיסטורי – עיצוב גבולה של ישראל.

השנה הבאה היא שנת היובל להקמת קיבוץ קלי"ה, בכור קיבוצי בקעת הירדן וצפון ים המלח, שעלה לקרקע ב-1968. מן הראוי שהתנועה הקיבוצית תחגוג את היובל של יישוביה בבקעה, עם יישוביה, ותצדיע להם. ועידה אינה מתקיימת מדי שנה, אך ראוי לקיים מועצת תנועה באחד מקיבוצי הבקעה.

* "ידיעות הקיבוץ"