הבלוג של אורי הייטנר

מזמור פ הוא אחד מרצף מזמורים של אסף, מן הלוויים המשוררים והמוסיקאים שבבית המקדש. לבננו השני קראנו אסף, ואני חש הזדהות טבעית עם מזמוריו של המשורר.

המשורר מתנה במזמור את כאבו על מצבו הקשה של עם ישראל. הוא מדמה את ישראל לגפן. תחילה הוא מתאר אותה בימיה הגדולים, ימיו הגדולים של עם ישראל, תקופת יציאת מצרים, כיבוש ארץ ישראל וההתנחלות בה:

גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ   

תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ.

פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ   

וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ.

כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ   

וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי אֵל.

תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד יָם   

וְאֶל נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ.

ואיזו נפילה. כעת, כה עגום מצבה של הגפן, כה עגום מצבו של עם ישראל – שארצו פרוצה ואויביו חודרים אליה, מסתננים אלה ומכים ביושביה.

לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ   

וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ.

יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר   

וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה.

אָרוּהָ = קטפו את פירותיה. מעניין, בדרך כלל אנו משתמשים במילה אֲרִיָה לקטיף תאנים ואילו לקטיף גפן אנו משתמשים במילה בציר.

המשורר מתפלל לאלוהים, שישוב ויקח תחת חסותו את בת טיפוחיו, הגפן, עם ישראל.

אֱלֹהִים צְבָאוֹת!

שׁוּב נָא,

הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה   

וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת.

וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ   

וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ.

עוד לפני משל הגפן, מתאר המשורר את הסבל הנורא של עם ישראל בימיו.

הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה   

וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ.

הלחם שאוכל עם ישראל, ספוג בדמעות. וגם המשקה שהם שותים, הוא דמעותיהם.

זהו מקור הביטוי "דמעות שליש". היום, אנו נוהגים לומר זאת בסמיכות, דִמְעוֹת שָׁלִישׁ. אך זהו שיבוש. כאן אין המדובר בסמיכות. אין אלה הדמעות של השליש, אלא השליש הוא יחידת מידה גדולה. כאילו נאמר בימינו, שותה דמעות בחביות.

* 929