הבלוג של אורי הייטנר

- עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ  

בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם

שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע.

- שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ   

יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי.

- וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי   

וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי.

ארבע פעמים במזמור, בשלושה פסוקים שונים, מופיע הפעל שמע. וכל המקרים מכוונים אותנו אל הקוד היהודי הבסיסי, קוד ההפעלה היהודי, קריאת שמע: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד".

במזמור הקודם, במשל הכרם, תהה אסף על מה ולמה הפקיר אלוהים את הגפן, את עמו ישראל. וכאן הוא משיב: כי עם ישראל לא שמע. כי עם ישראל התנתק משמע ישראל.

והמסר לדורות, גם לדורנו, הוא שיש ייעוד לעם הזה, שיש ייעוד למדינה הזאת – להיות חברת מופת. ואם יתכחש לייעודו, או אם חלילה יתכחש לעצמו ולעצם זכות קיומו (סרטן הפוסט ציונות), הוא יאבד.

אולם המזמור מסתיים בנימה אופטימית ויפה:

וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה   

וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ.

הפרק מסתיים בהבטחה לשפע, כמובן בהנחה שישראל ישמע. אך מה פירוש "מִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ"?

צור הוא סלע. דבש הוא הטוב, המתוק, האור ("וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם", ככתוב בקהלת). מה הקשר בין השניים?

כדי להגיע לטוב, כדי להגיע לאור, יש לחצוב בסלע.

נס לא קרה לנו

פך שמן לא מצאנו

לעמק ירדנו

ההרה עלינו

מעיינות האורות הגנוזים גלינו

נס לא קרה לנו

פך שמן לא מצאנו

בסלע חצבנו עד דם

ויהי אור.

כלומר, אין די בשמיעה. אולי לא נעשה ונשמע, אך לכל הפחות – נשמע ונעשה. המעשה הוא קשה, הוא כואב עד דם, אך רק אם נחצוב בסלע עד דם, יהי אור.

ואם הדרך להגיע אל האור, אל האור הגנוז, הוא במעשה האנושי - איפה האלוהים?

צור אינו רק סלע, אלא גם האלוהים.

ופתרון הפסוק יכול להיות על פי הפשרה של מגילת העצמאות.

שם האלוהים אינו מופיע, אלא צור ישראל.

וכך גם כאן. אתה רוצה לראות בצור את אלוהים? ראה בו את אלוהים.

אתה רוצה לראות בצור את אתגר  הסלע? ראה בו את אתגר הסלע.

בידינו הבחירה.

 * 929