את מזמור פו כותב דוד מתוך מצוקה, הוא משווע לעזרת ה'. בחלקו השני של
המזמור, מתפלל דוד לכך שיוכל להמשיך ללכת בדרך הטובה.
אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי – פסוק זה נגוע בריבוי אלים. האמונה היהודית נקראת אמונת הייחוד, היא
אם המונותאיזם, האמונה באל אחד, עליון, מופשט. אולם המקרא מלא בביטויים של מאבק
בעבודה זרה, ללמדך שהיא הייתה נפוצה מאוד בעם ישראל, בהשפעת הסביבה. המסרים הללו
חדרו גם לתנ"ך, במקומות רבים, ובהם מזמור זה. אם אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי, משמע שיש אלוהים אחרים, וייחודו של ה' הוא בכך שהוא טוב מן המתחרים,
לא בכך שהוא אל יחיד.
הוֹרֵנִי יְהוָה דַּרְכֶּךָ, אֲהַלֵּךְ
בַּאֲמִתֶּךָ, יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ – המשורר מבקש מאלוהיו להורות לו את דרך האמת.
פרפרזה על פסוק זה נכנסה לברכת אהבה, ובנוסח אשכנז – ברכת אהבה רבה,
הנאמרת לפני קריאת שמע בשחרית ובנוסח מקוצר גם בערבית.
הברכה נפתחת, בנוסח אשכנז, במילים: "אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ, ה'
אֱלהֵינוּ. חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ". ובהמשך התפילה נאמר: "וְהָאֵר
עֵינֵינוּ בְּתורָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ
לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ".
מחברי התפילה העבירו אותה מלשון יחיד ללשון רבים והוסיפו ליראה את
האהבה.
וְאַתָּה אֲדֹנָי, אֵל רַחוּם
וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת – פסוק זה מתכתב עם ספר שמות לד ו-ז: "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה' ה',
אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד
לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה - פֹּקֵד עֲוֹן
אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים
עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים".
מפסוק זה בשמות הוגדרו 13 מידות הרחמים של הקב"ה, שהן אותן "שלושה
עשר מדיא" של "אחד מי יודע" בהגדה של פסח.
וכמו במזמור הקודם, גם כאן מופיע צמד ההפכים לכאורה "חֶסֶד וֶאֱמֶת". כאן, כמידות האלוהים, אך הן אמורות להיות מודל לחיקוי גם
לאדם.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
