הבלוג של אורי הייטנר

אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיֹדְעָי

הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצֹר עִם כּוּשׁ   

זֶה יֻלַּד שָׁם.

וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר  

אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ.

המשורר עורך השוואה בין ירושלים ושאר העולם, משווה אותה למעצמות הגדולות של התקופה, וההשוואה קצת מוזרה. הוא מספר שבאותם מקומות לעתים רחוקות ניתן לציין על אישיות נעלה, שהיא ממקום פלוני; שהמקום יכול להתברך בעובדה שאותה אישיות דגולה: ממציא גדול, מדען, סופר, מדינאי, נולד בה. אולם בירושלים זה שונה. "אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ".

מה משמעות הדבר? האם הכוונה היא שכל מי שנולד בירושלים הוא איש מעלה? עובדתית, זה לא נכון. האם הכוונה שכל מי שנולד בירושלים או חי בה – הוא בעל פוטנציאל להיות איש מעלה? גם זה לא סביר. יתכן שהכוונה היא שהעיר הצמיחה ומצמיחה אנשי מעלה רבים, ולכן אי אפשר ואין טעם להתהדר בה על איש מעלה פלוני. אולי.

אני לוקח את הפסוק למקום אחר. הכוונה היא, שירושלים היא יותר מאשר גבולותיה המוניציפליים, בשל סגולתה הרוחנית, ולכן אנשי ירושלים הם לא רק מי שנולד בירושלים ומי שחי בירושלים, אלא גם כל מי שירושלים חיה בו, בלבו.

אם כך נפרש זאת, הרי שכל יהודי בהיסטוריה וכל יהודי בעולם הוא ירושלמי בפוטנציה, אם רק יבחר בכך. ועל פי פרשנות זו, כל אנשי המעלה היהודיים הם בני ירושלים בפוטנציה, אם רק יבחרו לחוש כך.

וכה אמר חתן פרס נובל לספרות ש"י עגנון בנאומו המכונן, בטקס קבלת הפרס:

"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים, וגלה ישראל מארצו, נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עליי כמי שנולד בירושלים. בחלום, בחזון לילה, ראיתי את עצמי עומד עם אחיי הלויים בבית המקדש, כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה, שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום, השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם היו אחיי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב".

* 929