הבלוג של אורי הייטנר

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח   

כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה.

שְׁתוּלִים בְּבֵית יְהוָה   

בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ.

עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה   

דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ.

תיאור זה הוא אחד התיאורים היפים במקרא; תיאור הצדיקים והצפוי להם. הצדיקים נמשלים לתמר ולארז – עצים איתנים, חסונים, יציבים, בולטים, מאריכי ימים, בעלי עמידות ויכולת להתמודד עם רוחות עזות ועם פגעי מזג האוויר.

התמר אף מניב פרי טעים ומתוק. וכותב המשורר – הצדיקים הללו יניבו את פריים גם בשיבה; גם בזקנתם הם יהיו דשנים ורעננים, ללמדך שהצדיקות משתלמת לעתיד לבוא.

למה נזקק המשורר למשלים הללו ולהבטחה הזאת?

את התשובה לשאלה זו ניתן להסיק מעיון בפסוק ח:

בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב

וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.

המציאות בהווה היא של פריחת הרשעים. הקורא הפוטנציאלי של המזמור מביט ימינה ושמאלה והוא רואה את פריחתם של הרשעים, כיצד פועלי אוון, מבצעי הפשעים, צצים כצמחים. עם המציאות הזאת הוא מנסה להתמודד, ולשכנע את הקורא, שמדובר בתופעה חולפת.

"אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע", ממתיק המשורר סוד עם קוראו, "וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת". הבור והכסיל רואים את שלנגד עיניהם, פריחתם של הרשעים והצלחתם, אך הם אינם יכולים להבין את עומקם של דברים, כפי שהמשורר מתאר אותם.

הפריחה של הרשעים היא כשל עשב רע, שהעובדה שהוא מתנשא מעל השדה, נועדה להקל על ניכושו: "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" – לשם מה? "לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד". כדי להקל על עקירתם וסילוקם.

ההשוואה בין הרשע והצדיק, נמשלת להשוואה בין העשב והארז. המשורר מציע לקורא לא להתרשם מהצלחותיו של העשב, כי הן זמניות. מחר הוא ינוכש. לעומתו, הצדיק יציב לדורות.

****

המסר הזה מופיע במִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. כנראה שזהו מזמור שהלוויים שרו בבית המקדש בשבת. אולם תוכן השיר אינו עוסק ישירות בשבת. זהו שיר הלל לאלוהים, המושר בשבת, כתוכן הראוי והמומלץ לשבת.

האם ניתן להעניק תוכן חלופי לשבת, שאינו מתמקד באלוהים? שאלוהים אינו נוכח בו, לפחות לא באופן ישיר?

המשורר עלי אלון, חבר קיבוץ עין שמר, כתב פרק תהלים לשבת, המהלל את השבת בקיבוץ. אלוהים אינו מופיע בשיר, אך כל המתואר בו מעיד על קדושה יתרה בשבת הקיבוצית.

תהלים על הדשא הגדול

בערב שבת, בקיץ: חדר האוכל

שט על הדשא הגדול כספינה

מוארת חלונות. הילדים

משחקים על הדשא, ההורים בחולצות לבנות

משוחחים בנחת על הרחבה.

הערב פורש את כנפיו כדוגרת

המכניסה את אפרוחיה

תחת כנפה.

בשבילי זו השעה היפה בעולם, ביקום כלו.

רק אתמול שחקתי כך גם אני

...

היום משחק כאן בני ומחר

נכדי –

****

אחד הפירות שהניב הפסוק: "שְׁתוּלִים בְּבֵית יְהוָה, בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ", הוא ישוב יהודי בארץ ישראל, שתולים. שתולים הוא מושב סמוך לאשדוד, שהוקם בידי חלוצים עולי תימן ב-1950. שמו הראשון של המושב היה ביתניה הדרומית.

* 929