* נגד ייעודה של מדינת ישראל - החרדים הכופים על הממשלה את חוק הגיור
האנטי ציוני, מוכיחים בעליל שאין כל סתירה בין מדינה יהודית ודמוקרטית. החוק שלהם
מנוגד הן לאופיה הדמוקרטי של ישראל ובעיקר לצביונה היהודי ולייעודה כמדינת העם
היהודי.
אני חוזר בי. הם לא כופים את החוק. נתניהו, מנהיג המחנה
ה"לאומי" מתמסר להם בקלות, בגילוי מנהיגות של רכיכה.
* המחנה האנטי לאומי - ביטול מתווה הכותל הוא ניצחון החרדות על
הציונות. נתניהו התגאה בצדק על הפשרה ההיסטורית של מתווה הכותל, שההחלטה עליו הייתה
הישג חשוב שלו ושל ממשלתו. והנה, הוא נכנע לסחטנות החרדית האנטי ציונית, ההורסת כל
חלקה טובה בחברה הישראלית והופכת את הכותל המערבי מנכס לאומי לשטעטל חרדי.
על פי המתווה, רחבת הכותל כפי שהיא תישאר בנהלי תפילה אורתודוכסיים
ובמרחק מה ממנה תוקם רחבה חדשה, פלורליסטית, במקום שבו כלל לא התפללו עד כה, כך
שאיש אינו יכול להתבכיין שנוגסים לו במשהו. אבל שנאת האחים, החמדנות, הגרידיות,
הרשעות והאנטי ציונות ובעיקר שכרון הכוח והכרת רפיסותו של נתניהו, גרמו לחרדים
להוביל בהצלחה את המהלך להפרת ההסכם. זאת ממשלת המחנה האנטי לאומי.
* 2:0 – חוג הגיור וביטול מתווה הכותל: החרדות ניצחה את הציונות 2:0.
* מיעוטנו - בבחירות האחרונות בחרתי בכחלון. המסר של "כולנו" היה משב
רוח מרענן במערכת בחירות איומה ונוראה, שכל כולה שנאת חינם והסתה דו צדדית; היה זה
מסר של אחדות לאומית, של יחד. והנה, גם כחלון ומפלגתו תמכו ביוזמות שנאת האחים
והקרע של החרדים. מפלגה התומכת בהפניית עורף של מדינת היהודים לרוב העם היהודי,
אינה ראויה לשם "כולנו".
* הגורם האחראי – בעקבות התרגיל המכוער של הדחת יעלון והכנסתו לממשלה בתפקיד שר הביטחון
של ליברמן, האיש שהוביל את מסע ההסתה נגד צה"ל ומפקדיו בפרשת אלאור אזריה –
תקפתי בחריפות את המהלך. דעתי בנדון נותרה כשהייתה. עם זאת, אני חייב לציין
שליברמן הוא הגורם האחראי ביותר היום בממשלה. אני מאחל לעם ישראל שליברמן יעמוד
איתן מול המתקפה האנטי ציונית של החרדים, ויצליח לסכל אותה.
* שלא יתערבו - ח"כ גפני אמר בראיון לישראל אייכלר ב"כאן": "מה
יהודי ארה"ב מתערבים? הם לא חיים כאן והם לא יחליטו בעניינים שלנו".
וכמעט אמר: "הם לא משרתים בצה"ל, שלא יתערבו".
* גרועים מהיטלר – הפשקוויל האנטישמי התורן של רוגל אלפר, הוא נגד המכביה, שאותה הוא
מכנה אירוע גזעני ולאומני הסותר את רוח האולימפיאדה, כתם על מדינת ישראל ויש
להחרים אותו.
כידוע, אלפר אובססיבי לנושא השואה והנאצים, הוא יוצא שוב ושוב נגד זכר
השואה בישראל ומשווה בין ישראל לנאצים. בהשוואה הפעם, ישראל גרועה מהנאצים. בעוד
היטלר עזב את האיצטדיון באולימפיאדת ברלין, כדי שלא ללחוץ את ידו של האצן השחור המנצח
ג'סי אוונס, אצלנו ג'סי אוונס כלל לא היה מוזמן, כי הוא לא יהודי.
ונשאלת השאלה, האם אין לשוקניה קווים אדומים? הרי אם נאסוף את כל הפרובוקציות
שכתב בני ציפר בחייו הן אינן מתקרבות לכל משפט אקראי בפשקוויל ממוצע של אלפר.
מציפר נלקח הטור שלו, ואילו אלפר ממשיך להכות מדי יום.
דברי הבלע של אלפר ממחישים את חשיבותה של המכביה – אירוע שנועד לחזק את
הזיקה בין מדינת ישראל לעם היהודי בגולה, לקרב את היהודים למולדתם ולמדינת הלאום
שלהם, להדק את הסולידריות הלאומית היהודית. אלפר מבין זאת, ולכן הוא נלחם נגד המכביה.
לשיטתו הוא צודק – מי שסולד מן הערכים האלה, יתנגד למכביה.
* מזדהה עם נתניהו - אני מזדהה בכל לבי עם כל מילה שראש האופוזיציה בנימין נתניהו היה אומר
על ראש הממשלה הרצוג, אילו הוא היה מתנצל בפני טורקיה על תוקפנותה כלפי ישראל
ומשלם עשרות מיליוני דולר פיצויים למשפחות המחבלים.
* לחידוש ההתיישבות בגולן – אירועי היובל להתיישבות בגולן נקראים בהקפדה
יובל לחידוש ההתיישבות בגולן. אנו רואים לנכון להדגיש בענווה, שלא המצאנו את
הגלגל, ובסך הכל חידשנו את ההתיישבות היהודית הגדולה והענפה, לאורך דורות, בימי
המקרא ובעיקר בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד.
ובפרשת השבוע, פרשת "חוקת" נקרא על כיבוש חלקה המזרחי של הארץ,
עבר הירדן המזרחית, כולל הגולן, עוד בימי משה: "וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ
דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל-עַמּוֹ
לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה: אַל-תִּירָא אֹתוֹ, כִּי
בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ וְאֶת-אַרְצוֹ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ
כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן. וַיַּכּוּ
אֹתוֹ וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד
וַיִּירְשׁוּ אֶת-אַרְצוֹ".
ארזי הלבנון - אורנה שמעוני, חברתי היקרה, היא אישה מדהימה - שילוב יוצא דופן של חזון
ומעש, מעוף וביצועיזם, כושר ארגון, יכולת הובלה ודחיפה ובעיקר אכפתיות ומסירות אין
קץ. מתוך אסונה הכבד, נפילת בנה סגן איל שמעוני, היא יצאה לעשיה למען הכלל, הן בפעילות
ציבורית ובעיקר בהקמת "בית איל" בקיבוצה, אשדות יעקב. היא הקימה מרכז אזורי
נפלא העוסק בשילוב נכים ובעלי צרכים מיוחדים בקהילה, בפעילות ספורטיבית, תרבותית וחברתית
משותפת עם אנשים מתוך הקהילה.
בנוסף לכך, פועל המקום להנצחת חללי מלחמות צה"ל בלבנון, החל בכ"ד
יוצאי הסירה (מה שקרוי בטעות כ"ג) עוד טרם הקמת המדינה ועד מלחמת לבנון השניה,
בתקווה שהגבול לא יגבה עוד מחיר ואובדן. ההנצחה היא בקיר ארזי הלבנון, המתאר את תולדות
הסכסוך עם לבנון ומנציח כל אחד ואחד מחלליו. גילוי נאות, הייתי שותף בייעוץ היסטורי
(בהתנדבות) בתכנון ההנצחה.
אורנה הצליחה באופן מרשים לגייס משאבים רבים ל"בית איל", וכעת היא
יוצאת בגיוס המונים למיזוג אזור ההנצחה, שכעת אינו ממוזג, וכיוון שמדובר בעמק הירדן
הלוהט, ברור לכל מה משמעות הדברים.
אני ממליץ בחום על התגייסות למימון.
איך תורמים?
קישור לאתר:
https://www.giveback.co.il/project.aspx?id=656&isactive=true
* ביד הלשון
אמנות – אוּמנות היא מלאכה, מקצוע. אָמנות היא (על פי מילון אבן שושן)
"יצירה ששוקעו בה כישרון רב וטעם מעולה. יצירה שיש בה כדי להנות את הרואה או
את השומע ולגרום להם חוויה אסתטית". הקמץ באות הראשונה של המילה הוא קמץ קטן,
הנקרא כחולם, כלומר המילה נשמעת כאוֹמנות.
אוּמנות ואָמנות הן שתי מילים שונות. כאשר אני קורא את המילה אומנות,
ברור לי במה המדובר וכך גם כשאני קורא את המילה אמנות.
על פי כללי הכתיב החדשים שפסקה האקדמיה ללשון עברית, שתי המילים תכתבנה
בכתיב מלא – אומנות. אם כן, איך אדע אם מדובר באומנות או באומנות? כלומר, באוּמנות
או באוֹמנות?
השינויים שהציעה האקדמיה נועדו להקל על הקריאה וההבנה, אולם הדוגמה שנתתי
היא אחת מני רבות, שבהן השינויים יקשו דווקא על הקריאה וההבנה. הרצון להקל רצוי,
אך הבעיה בפסיקת האקדמיה היא היותה גורפת.
מן הראוי להפעיל שיקול דעת. שיקול הדעת שאני אפעיל – במקומות שבהם השינוי
אכן מקל על הקריאה וההבנה, אפעל על פיו. במקומות שבהם השינוי יקשה על הקריאה
וההבנה, אתעלם ממנו.
ויש מקרים שבהם הכתיב המלא פשוט צורם לי, ולכן אני נאמן לכתיב החסר. כך
למשל במילה אמא, שכבר שנים מקובל לאיית אותה אימא, אך בעיניי זו אם חורגת.
* "חדשות בן עזר", "על השבוע"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
