דברים באזכרה 9.7.17
עשר שנים...
קשה לתפוס.
כאילו זה עתה
הגיעה ההודעה הקשה על התאונה... הביקור ביחידה לטיפול נמרץ ברמב"ם, כשאף שקשה
היה לקלוט זאת, הבנתי שזהו ביקור פרידה. ובשורת האיוב על מותו. וההלוויה.
האירועים
נחרטו בזיכרוני ולבטח בזיכרונם של רבים מאתנו.
אולם אנו
בוחרים לזכור את אסף החי, אסף שאהבנו.
אסף היה חבר
בצוות המתנ"ס, שאותו ניהלתי. ואף שלא הייתי מנהלו הישיר, הקשר בינינו היה
הרבה מעבר ליחסי מנהל ועובד. נושאי עניין משותפים, ובעיקר – העניין ביהדות ובמחשבת
ישראל, קירבו בינינו, וקיימנו שיחות ארוכות מעבר לענייני העבודה.
אקרא דברים
שכתבתי ביום מותו:
אילו יצא מכרז
למציאת אדם הראוי לתואר מלח הארץ, אין מתאים לכך מאסף.
חכם, ברוך כישרונות, בעל ידע רב במגוון רחב של תחומים,
צייר, נגן, מוסיקאי. אדם שהצטיין בכל מעשיו. וחשוב יותר – אדם ערכי מאוד, מוסרי
מאוד, ישר והגון. אסף התלבט והתעניין בשאלות קיומיות של משמעות החיים, של חיפוש
הטוב והאמת. לשם כך הוא למד פילוסופיה, התעניין ביהדות. קרא ספרים וגילה בקיאות
בתחומים הללו. הרבה לחשוב ולשוחח על נושאים אלה, שהעסיקו אותו כל כך.
אסף בחר
בחינוך כדרך חיים וכך הוא הגיע אלינו, למתנ"ס. במשך כשלוש שנים הדריך את
הנוער בשעל. לפני קרוב לשנה נכנס לתפקידו כרכז השכבה הבוגרת וכמנחה מד"בים
במחלקת הנוער. הוא לא הספיק לעבוד זמן רב בתפקיד, אולם במשך השנה הזאת הוא הצליח
להטביע חותם של ממש. הוא ראה בתפקידו שליחות חשובה, התמסר לעבודה בכל מאודו, ללא
כל חשבון של שעות. הנתינה היתה לו טבע שני, הוא חינך את חניכיו לנתינה, בראש
ובראשונה בדוגמה אישית. הוא התייחס ברצינות רבה לכל צעד שעשה – הכין מערכי הדרכה,
הפיק וערך חוברות הדרכה, ארגן סמינרים כמו, למשל, סמינר הציונות, ארגן את כנסי
כיתות ט' במהלך השנה, ארגן והוביל מחנות ומסעות בחנוכה ובפסח. גולת הכותרת של פעלו
היתה קבוצת של"ג – שמיניסטים למען הגולן, קבוצת חניכי י"ב, חילונים
ודתיים, שפועלים יחד, ומשלבים יחד לימוד משותף ועשיה התנדבותית בגולן. החיבור בין
חילונים ודתיים בער בעצמותיו. הוא ראה בקבוצת של"ג את פסגת עשייתו. התאונה בה
נהרג אסף, היתה בדרך למפגש הכנה עם הצוות המוביל של של"ג.
אסף היה עלם
חמודות. ביישן ומנומס. החיוך לא מש מפניו. היה אהוב על הכל, על חברי הצוות, על
המד"בים ובעיקר על בני הנוער בגולן.
צפוי היה לאסף
עתיד מזהיר. והכל נגדע בחלקיק שניה, ברגע ארור אחד.
רחל שפירא
כתבה בשירה "מה אברך":
נתתי לו כל
שאפשר לי לתת / שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד / ויד מעודנת, ולב מרטט / ומה אברך לך
עוד?
... הנער הזה - עכשיו הוא מלאך / לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך / אלוהים, אלוהים,
אלוהים / לו אך ברכת לו - חיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
