לנוכח ההתנהגות המקוממת של הח"כים הערביים, שהתייצבו לצד חיזבאללה במלחמה בצורה בוטה ופרובוקטיבית, נשמעת בציבוריות הישראלית טענה, שאין הם מייצגים באמת את הציבור שלהם. האמנם? העובדה שהמפלגות הללו זוכות שוב ושוב לתמיכה גורפת ברחוב הערבי בישראל, מפריכה את הטענה הזאת. העובדה שערב בחירות, המפלגות הערביות מתחרות ביניהן בקיצוניות התבטאויותיהן האנטי ישראליות מעידה שזה הבון-טון בציבור הערבי בישראל. העובדה שהח"כים הערביים לא בוחלים באף פרובוקציה כדי להצטלם מוצאים מן הכנסת או מתעמתים עם חיילים בגדר הביטחון או במחסום, מעידה שהם רואים בתמונות כאלו נכס אלקטורלי.
רק מי שמתעלם מהמציאות, מופתע בכל פעם מחדש, מעמדת הערבים ונציגיהם. הסכסוך במזה"ת הוא סכסוך לאומי, בין העם היהודי והאומה הערבית בכלל, והעם הפלשתינאי בפרט. הלאום של ערביי ישראל הוא ערבי פלשתינאי. אך טבעי, שהזדהותם תהיה עם הלאום שלהם, ולא עם הלאום שעמו הוא נלחם. אמנם הם אזרחי מדינת ישראל, אך האזרחות הזאת אינה בחירה שלהם אלא ברירת מחדל. כיוון שהם הפסידו במלחמה בה ניסו למנוע את הקמת המדינה, הם "נתקעו" כמיעוט במדינת הלאום של העם שניצח אותם במלחמה. יום העצמאות של מדינת ישראל אינו חגם, אלא הוא יום ה"נכבה", יום האסון שלהם. עלינו להבין זאת.
האם מדינה יכולה להשלים עם מצב שבו בפרלמנט שלה יש ייצוג כה גדול למי שתומך באויביה? אין לי ספק שאף מדינה לא היתה מסכינה עם מצב כזה, בוודאי לא מדינה במלחמה. ואף על פי כן, אני סבור שהדמוקרטיה הישראלית חסונה דיה כדי להכיל ולסבול תופעה זאת. הדרת חמישית האוכלוסיה מביטוי פוליטי פרלמנטרי, תהיה שגיאה חמורה, שנזקיה גדולים לאין ערוך מהנזק שגורמים הח"כים הערביים.
יש למפלגות הללו מקום בכנסת, אך הן פסולות מכל וכל לשותפות קואליציונית כלשהי. עקרון הייצוגיות בא לידי ביטוי בייצוג הפרלמנטרי. הקואליציה אינה חייבת לבטא את כל העמדות, אלא היא מבטאת הסכמות. חזקה על כל ממשלה ישראלית, שמה שיעמוד לנגד עיניה הוא אך ורק טובת מדינת ישראל. מהי טובת ישראל? על כך חלוקות הדעות. אין מקום בממשלה ובקואליציה, למי שרעת מדינת ישראל עומדת לנגד עיניו; מי שיתמוך תמיד, אוטומטית, באויבי המדינה.
אין המדובר בפסילה אתנית, אלא פוליטית. יש מקום בקואליציה לח"כ ערבי, אם הוא חבר במפלגה שהאינטרס הישראלי עומד לנגד עיניה (מפלגת העבודה, מרץ, קדימה, הליכוד וכו'). יש מקום גם לשרים ערביים, מטעם אותן מפלגות. מצד שני, גם ח"כ כמו דב חנין, יהודי המחמד המקשט את חד"ש, פסול מכל וכל לשותפות קואליציונית, כיוון שהוא מייצג מפלגה אנטי ישראלית מובהקת.
כן, ישראל שוברת את כל שיאי הסובלנות, כאשר היא מכילה ייצוג פרלמנטרי של מפלגות המזדהות עם אויביה, וטוב שכך. אולם ייצוגם בקואליציה כלשהי או אפילו בבלוק חוסם פרלמנטרי, היא חציית קו אדום.
אני מקווה שכעת, לנוכח התנהגות הח"כים הערבים במלחמה, יובן שהדרישה ל"רוב יהודי" אינה גזענית, אלא היא נועדה להבטיח, שהחלטות קרדינליות בשאלות לאומיות הרות גורל וארוכות טווח, לא תתקבלנה אם אין להן רוב בקרב מי שטובת המדינה לנגד עיניו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
