הבלוג של אורי הייטנר

מלחמה היא דבר רע ונורא. גם כשהמלחמה צודקת, ואין צודקת מהמלחמה הזו, היא דבר נורא; היא טומנת בחובה הרג, שכול ויתמות, סבל ופליטות.

אך המלחמה מוציאה מאנשים גם את הטוב והיפה שבהם. אנו רואים זאת בגילויי הרעות, הגבורה והנחישות של הלוחמים בשדה הקרב. אנו רואים זאת גם בגילויי הסולידריות של אזרחי ישראל עם תושבי הצפון.

הנה, אפילו שנים של הצבת התחרות הפרועה והאינדבדואליזם הקיצוני בראש סולם הערכים, במסגרת מדיניות ההפרטה הפרועה והרס מדינת הרווחה, לא הצליחו לדכא את רוח הסולידריות, החברות, הערבות ההדדית וההתנדבות בקרב החברה הישראלית.

שעת משבר מקצינה ומבליטה אצל האדם והחברה את התכונות הטובות והיפות הללו. חשנו זאת היטב בהירתמות וההתגייסות של חברי אורטל אחרי פטירתו של מאיר שמש ובתקופת מחלתו. אנו רואים זאת גם היום, בשעת המלחמה, בחברה הישראלית בכלל, בגולן ובאורטל.

רוח ההתנדבות של חברי אורטל ראויה לכל שבח. במיוחד, הנכונות של אנשים לסכן את עצמם בפעולה באזורים המצויים תחת ירי טילים, כדי להושיט יד לשכנים במצוקה, בשעתם הקשה. זוהי שעתנו היפה, שעת הסולידריות.

אני נפעם מרוח ההתנדבות והסולידריות של תושבי הגולן. אין זה מפתיע אותי. כך היה גם במבצע "דין וחשבון", במבצע "ענבי זעם", בעזרה לתושבי יש"ע ובפרט גוש קטיף בראשית האינתפיאדה, בסיוע לעקורי גוש קטיף לאחר ההתנתקות, במבצע ההתרמה לאחר הצונאמי.

המשותף לכל אלה, הוא ההתגייסות בשעת משבר.

****

בשעת משבר אנו יודעים לבטא את הטוב והיפה שבנו. אולם רוב הזמן אינו שעת משבר. מן הראוי, ששעת הסולידריות לא תהיה רק שעת המשבר, אלא אורח חיינו. לא אחת ביקרו אותי על ביטוי השאיפה שהגולן בכלל ואורטל בפרט תהיינה חברת מופת. לא אחת טענו כלפיי שזו יומרה גדולה מידי.

כאשר אני מדבר על חברת מופת, כוונתי לחברה שאורח חייה מבטא ערכים של סולידריות, ערבות הדדית וצדק חברתי; חברה שחבריה אינם מרוכזים בעצמם, בטובתם האישית, ברווחתם הכלכלית, בהתפתחותם המקצועית ובמשפחתם, אלא הם מוכנים לתרום למען הכלל, למען הזולת, בתוך הקהילה (המצומצמת והרחבה) ומחוצה לה.

שעת משבר מבליטה את הטוב, אך גם את הרע. מי שירד להתנדבות בערי הגליל, התוודע למצוקה הקשה, לפרי הבאושים של חברה בלתי סולידרית, של חיים בלתי קהילתיים. האוכלוסיה החזקה והבינונית עזבה בראשית המלחמה, והשאירה מאחוריה את מי שלא יכול לעזוב – העניים, הקשישים, החולים, העולים החדשים. אותה אוכלוסיה קשת יום, שכאשר המדינה נמצאת במיתון ובקשיים כלכליים היא סובלת מכך יותר מכל, כאשר המדינה נמצאת בצמיחה ובשגשוג כלכלי הם משלמים את מחירה והנה מסתבר, שכאשר המדינה נמצאת במשבר ביטחוני, הם נמצאים בסיכון הגבוה ביותר.

עובדה זו מחייבת את החברה הישראלית בחשבון נפש, אך לא בכך עסקינן במאמר זה. אני מזכיר את הדברים בהקשר של תרומתנו לחברה. זכינו, ואנו נהנים מחוסן כלכלי ורווחה. לידינו נמצאים איים של מצוקה קשה. בימים האלה של המלחמה, נתקלנו באופן אישי באותם האנשים, שבכל השנה "מגולגלים בתוך נייר עיתון", בנתונים הסטטיסטיים של דו"ח העוני ושל האבטלה.

האתגר שלנו הוא גילוי הסולידריות החברתית גם אחרי המלחמה, גם כשהמשבר יחלוף. סולידריות שתבוא לידי ביטוי הן בפעולה התנדבותית למען אותה אוכלוסיה, והן במאבק ציבורי לשינוי דמותה של החברה הישראלית.

נכתב למידף - עלון קיבוץ אורטל