הבלוג של אורי הייטנר

ההנהגה המדינית והביטחונית של ישראל ראויה לכל שבח על החלטתה הנועזת לצאת למלחמת המגן הצודקת ועל נחישותה, כפי שהופגנה עד כה. אני מקווה שההנהגה תדבק במטרות המלחמה בנחישות, עד הניצחון הברור.

בהחלטתה לצאת למלחמה, שברה הממשלה את מוד הפעולה של קודמותיה, שהפחד מפני ירי הטילים לעבר יישובי הצפון שיתק אותן, והפך את תושבי הצפון בני ערובה בידי ארגון טרור איסלאמי פנאטי, החותר להשמיד את ישראל.

לצד השבחים לממשלה ולמטכ"ל, אי אפשר להתעלם מהבעיות. העובדה שבעיצומו של השבוע הרביעי למערכה, אנו רחוקים כל כך מהכרעה והאוייב ממשיך לירות מאות טילים מידי יום ולהסב לנו אבידות בנפש ונזק ברכוש, היא עובדה שאסור להתעלם ממנה. היא מחייבת אותנו לבירור – איך זה קרה?

אני סבור שהסיבה העיקרית לך, היתה שבי של מערכת הביטחון בראשות הרמטכ"ל חלוץ, שסחפה גם את הדרג המדיני, בקונספציה שגויה. הקונספציה של המלחמה, היתה אמונה בלתי מוגבלת בכוחו של חיל האוויר לרסק את האויב, בסיוע ארטילרי מהיבשה והים, ללא צורך בלוחמה יבשתית של ממש, בשטח.

קל להבין את הסיבה להיסחפות אחרי קונספציה זו. אם היא נכונה, היא מאפשרת ניצחון מהיר, הכרוך במינימום אבדן של חיי חיילים. כאשר קונספציה כזאת קיימת, קשה מאוד לנסות ללכת בדרך אחרת, ולסכן חיי חיילים. אולם הקונספציה הזאת הוכחה כמוגזמת מאוד, כלא נכונה. אי אפשר לנצח אויב, גם לא ארגון גרילה וטרור, ללא לחימה יבשתית.

יש להניח שהקונספציה נבעה, במידה מסויימת, מכתישת הצבא העיראקי במלחמות המפרץ (אף שגם בהם, לא היתה הכרעה ללא פלישה יבשתית) ומכתישת סרביה בידי בנות הברית בקוסובו. אבל המצב שלנו שונה משתי בחינות. האחת – ארה"ב לא נמצאת תחת איום מוחשי של טילים על אוכלוסייתה האזרחית, לא מעיראק ולא מקוסובו. השניה – ארה"ב היא מעצמת על, וככזו יש לה חלון זמן בלתי מוגבל לכתישת האויב בטילי שיוט ובהתקפות אוויריות. משתי הבחינות הללו, מצבנו שונה.

היתה זו טעות לבסס את המלחמה על הקונספציה הזאת. משהמלחמה החלה בקונספציה הזו, ראוי היה להשתחרר ממנה בשלב מוקדם הרבה יותר. הממשלה גילתה הססנות במעבר משלב לשלב, שעלתה לנו במחיר כבד.

תחילה, השלב של פשיטות קטנות על כפרים בודדים. אח"כ, לאחר הקרב הקשה בבינת-ג'בייל, עצירה והאטה אפילו של הפעילות המינורית הזאת. לאחר מכן, הפסקת ההתקפות האוויריות לאחר אירוע כפר קנא.

את הנעשה אין להשיב, אך ניתן להפיק ממנו לקחים להמשך המערכה. כעת, על צה"ל לפעול בכל העוצמה הנדרשת, במתקפה משולבת מן הים ומן האוויר, כדי להביא להכרעה מהירה.

חרף אותה קונספציה, לפני כשבוע היינו קרובים לניצחון. החיזבאללה שידר אותות מצוקה, שבאו לידי ביטוי בקריאה דחופה להפסקת אש מפי מנהיגי חיזבאללה ונשיא איראן. נקודת המפנה היתה אירוע כפר קנא, שנופח במימדיו, ושהמתים בו לוהקו ובוימו ככוכבים בהפקת אימים שקרית של החיזבאללה, שהולכת ונחשפת. לא אתפלא, אם יתברר בסופו של דבר, שהאירוע כולו נעשה בידי החיזבאללה.

אירוע כפר קנא החזיר את הרוח למפרשי חיזבאללה. יש לציין, לשבחו של אולמרט, שלהבדיל מפרס ב-96' הוא לא נבהל ולא הפסיק את המבצע. אולם גם הוא קיבל החלטה שגויה, לעצור את האופנסיבה ל-48 שעות. חיזבאללה ניסה לנצל זאת לגרירת הפסקת אש, שתסיים את המלחמה בשלב זה, בו הם יוכלו להציג עצמם כמנצחים.

אם המלחמה תסתיים כך שהמוני העולם המוסלמי יאמינו בניצחון חיזבאללה, יהיה זה  מתכון להתגברות הטרור וראשית הספירה לאחור לקראת המלחמה הבאה. לכן, למרות השגיאות שנעשו, למרות הקונספציה שהכשילה אותנו בראשית המלחמה, יש להמשיך ולדבוק במטרה – ריסוק כוחו הצבאי של החיזבאללה ופירוקו מנשקו.

נשלח ל"על המצב"