הבלוג של אורי הייטנר

תגובה למיכאל הנדלזלץ "חשבון דעת ושפת הכוח" ואהוד אשרי "תעמולה", "הארץ" 4.8.06

התוקפנות והטרור נגד ישראל מלבנון ומרצועת עזה, לאחר השלמת הנסיגה המוחלטת של ישראל מאזורים אלה, משמיטה את הקרקע תחת כל טיעוניהם של מי שנוהגים להאשים את "הכיבוש" וההתנחלות באחריות לכל פגעי הסכסוך בינינו לבין שכנינו. היא מחייבת אותם לבחינה עצמית, שבעצם צריכה היתה להתרחש כבר בראשית האינתיפאדה, לאחר שערפאת דחה את הצעות ברק בקמפ-דיוויד.

יש מי שעושים את חשבון הנפש הזה, המביא אותם להתפכחות. בולט בהם המחזאי יהושע סובול. אך יש סרבני התפכחות, שתמיד ימצאו עילה ותירוץ להצדיק כל מעשה תוקפנות וטרור נגד מדינת ישראל ואזרחיה.

מה יקרה, אם ישראל תיסוג מכל השטחים ואף תאשר את זכות השיבה, ובכל זאת ימשך הטרור? האם במקרה זה, אותם סרבני התפכחות יבינו, סוף סוף, שהגורם לתוקפנות אינו הצד הישראלי, אלא הצד הערבי שאינו מוכן להשלים עם קיומה של מדינה יהודית בתוכו?

מיכאל הנדלזץ השיב על כך. במאמרו, בו תקף בחריפות את יהושע סובול והמשורר אילן שיינפלד, שפרסמו "דברי כפירה" והתפכחות מעמדותיהם ה"שמאליות" הישנות, הוא כתב: "משום מה הוא [יהושע סובול] שוכח  שבמשך 18 שנים בלבנון ו-38 שנים בעזה עשינו שם משהו". עכשיו זה ברור. אם כל התביעות של הפלשתינאים יתמלאו, עדיין יהיה תירוץ שיצדיק את הטרור הפלשתינאי נגדנו; התירוץ האולטימטיבי, אבי כל התירוצים, התירוץ שייתר עוד את הצורך היצירתי להמציא תירוצים חדשים. "נכון, נתנו להם את כל מה שהם ביקשו, אבל לפני כן היה כיבוש והיתה התנחלות ולכן, מה פתאום אנחנו מתפלאים על הטרור?".

מתפכח אחר הוא בן כספית, שפרסם ב"מעריב" מכתב גלוי לאחמד טיבי, בו תקף את הח"כים הערביים על עמדתם האנטי ישראלית במלחמה. אהוד אשרי, שהגיב על דבריו, התווכח עם טיעוניו. אין הוא מבין מה פסול מוצא בן כספית בח"כים המגדפים את שר הביטחון בקריאות "רוצח" ו"טרוריסט". "מותר לחברי כנסת לצרוח, לקלל ולהשמיץ", הוא מסביר. "זה חלק מתרבות הוויכוח בפרלמנט הישראלי, על כל אגפיו". האמנם? אפילו בשיא ההסתה נגד רבין, אף חבר כנסת לא התקרב לדברי הסתה והתרת דם כאלה. מעניין אם כך היה מגיב אשרי, אילו דברי נאצה כאלה היו מוטחים בפרץ, מפי ח"כים יהודיים.

נכתב ל"הארץ"