הבלוג של אורי הייטנר

התנגדתי ואני מתנגד לתכנית ההתכנסות. אמנם אני מצדד בהיפרדות יזומה מהאזורים המאוכלסים בצפיפות בפלשתינאים ביו"ש, אך באופן אחר לגמרי ובגבולות אחרים לגמרי מן המוצעים בתכנית הגרועה הזאת. כיוון שכך, קיבלתי בקורת רוח את דבריו של אולמרט על כך שהתכנית כבר אינה רלוונטית בעיניו.

אף על פי כן, כאזרח המדינה איני יכול שלא לקבל במורת רוח את הדרך בה אולמרט קיבל את ההחלטה הזאת והסביר אותה לציבור.

תכנית ההתכנסות היתה הדגל העיקרי של "קדימה" בבחירות. איתה היא רצה, עליה היא ביקשה וקיבלה מנדט מהציבור. לה היא מחוייבת.

מנהיגות אינה חייבת לדבוק בתכניותיה בכל מקרה, גם אם הנסיבות השתנו. אולם במקרה זה עליה לחזור לציבור ולבקש מנדט מחודש. יצחק רבין, למשל, שהתחייב לפני הבחירות לשמור על הגולן בריבונות ישראל, שינה את דעתו ולכן התחייב להביא הסכם שיש בו נסיגה בגולן למשאל עם, והסביר לאמריקאים שאין לו מנדט לוויתורים בגולן בשל המסר שהביע לפני הבחירות. אני מודה, איני תמים כדי לצפות מאולמרט לנהוג כך.

אולם אני מצפה ממנו לפחות להסבר. מה פירוש "התנאים השתנו"? אלו תנאים השתנו? מה השתנה בהם? מה אולמרט חשב לפני המלחמה, ולאור המלחמה התברר לו שהוא טעה? האם הנסיבות השתנו, או דעתו השתנתה? מה הוא מתכוון לעשות במקום התכנית הזאת? האם הוא מתכוון לפתוח במו"מ עם הפלשתינאים על הסדר? אם כן – על איזה בסיס? מה עמדות ישראל ודרישותיה במו"מ? מה הקווים האדומים שלה? האם הוא הולך על המתווה מרחיק הלכת של אהוד ברק? ואם הפלשתינאים ידחו מתווה זה (או אחר) שהוא יציע, מה יעשה אז? האם במקרה זה ילך שוב על אופציה של היפרדות חד צדדית? או שמא במקרה זה ימשיך לשלוט על כל השטחים, עם כל המשמעות הדמוגרפית, עד שיהיה פרטנר להסכם, אם בכלל? ואם הוא מתכוון לנהל מו"מ – עם מי? עם החמאס? עם אבו מאזן בלבד? ואם אין הוא מתכוון לנהל מו"מ – מה בכוונתו לעשות? מה מחיר החלטה כזאת?

ראש הממשלה חייב בהסבר לעם, אך אין הוא עושה זאת. הוא מסתפק באמירה סתמית ש"הנסיבות השתנו עקב המלחמה", אינו מוסיף, אינו מפרש, כאילו אין זה מעניינו של הציבור; כאילו הוא קיבל מנדט פתוח לעשות ככל שיעלה על רוחו. מנין הזחיחות והיהירות הזאת?

יש לאולמרט מורה – אריק שרון. שרון התמודד בבחירות מול עמרם מצנע. מצנע הציע היפרדות חד צדדית מעזה, ושרון ביטל זאת בבוז ובלעג. בבחירות ניצח שרון ברוב גדול, וקיבל מנדט לבצע את מצעו. לאחר הבחירות ניהלו מצנע ושרון מו"מ על ממשלת אחדות, וכשמצנע הציע נסיגה חד צדדית מנצרים בלבד, שרון דחה זאת באמירה המפורסמת ש"דין נצרים כדין ת"א" (לפי גרסה אחרת הוא אמר ש"דין נצרים כדין נגבה").

כידוע, שרון ביצע את התכנית אותה שלל, ושעל בסיס שלילתה קיבל מנדט מן העם. וגם הוא - לא זו בלבד שלא חזר אל העם, הוא אפילו לא הסביר לאנשים שתמכו בו והעלו אותו לשלטון את צעדו, את השינוי בעמדתו, אף שמדובר בצעד קשה וכואב כל כך.

שרון מעולם לא הסביר את השינוי בעמדתו. הוא הסביר שהוא ראש הממשלה והוא נושא באחריות – אמירה אנטי דמוקרטית, כיוון שמשמעותה היא, שעצם העובדה שאדם הוא ראש הממשלה מאפשרת לו לעשות הכל, שהרי עליו מוטלת האחריות. הוא הסביר ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן" – גם זו אמירה בעייתית ביותר. הוא בעצם אומר שאין משמעות לדרך עליה נבחר מועמד לראשות הממשלה, כיוון שאין הוא רואה את מה שרואה ראש הממשלה. מה ראה שרון כראש הממשלה שלא ראה כמועמד? הרי הרבה אנשים טענו שיש להתנתק מעזה בלי להיות ראש הממשלה. אם הוא היה כזה עיוור – אולי אינו מתאים. ועוד הוא הסביר ש"היה לנו חלום, אך לא את כולו הצלחנו להגשים". למה לא הצלחנו? מה נצליח ומה לא?

אף מילה, אף הסבר, אף התייחסות של מי שבנה את היישובים למה שקרה עד שהפך למי שהורס אותם. שרון נהג כאדם המצוי מעל הדמוקרטיה, ועשה זאת ברוח גבית מפרגנת, על סף פולחן אישיות, מן התקשורת ומצד "אבירי הדמוקרטיה", שהפכו אותו באחת ממוקצה מחמת מאוס, ל"אבי האומה". אתרוג, אמרנו?

היום אולמרט נוהג בדיוק באותה שיטה, רק בכיוון ההפוך. וכפי שראוי היה שכל אזרח שהדמוקרטיה חשובה בעיניו, תהיה עמדתו הפוליטית בנוגע לעקירת היישובים אשר תהיה, יצא נגד התנהלות זאת של שרון (ונגד הצפצוף על  משאל חברי הליכוד, ונגד פיטורי השרים לפני ההצבעה בממשלה כדי ליצור רוב מלאכותי לתכניתו ונגד כל המעשים הבלתי דמוקרטיים ששרון עשה ערב ההתנתקות), כך ראוי שכל אזרח שוחר דמוקרטיה, תהיה עמדתו אודות תכנית ההתכנסות אשר תהיה, ידרוש מאולמרט הסבר ולא יאפשר את הפיכת הצפצוף על הבוחר לנורמה.

"הקיבוץ"