הבלוג של אורי הייטנר

בכל התבטאויותיה עם כניסתה לתפקידה כנשיאת בית המשפט העליון, התחייבה דורית בייניש להמשיך את דרכו של אהרון ברק, הנשיא היוצא. תיטיב הנשיאה להטביע חותם על מערכת המשפט הישראלית, אם תבטא שינוי דווקא, ולא המשך. מעמדו של בית המשפט העליון בציבור הישראלי מעולם לא היה בשפל כפי שהוא היום. אמון הציבור בבית המשפט הוא אוויר לנשימה בעבור שלטון החוק והצדק. דבקות באג'נדה של ברק שהביאה לפגיעה באמון, מצד בייניש, שאינה נהנית מן האוטוריטה של ברק, עלולה להחריף את מגמת אובדן האמון. הגורם העיקרי למגמה זו, הוא הסגירות של בית המשפט כלפי גישות שונות משל הנשיא היוצא. על כל מי שמעמד בית המשפט ושלטון החוק יקרים לו, להפנות קריאה בהולה ונרגשת לנשיאה בייניש: פתחי חלון! אווררי את בית המשפט מן המונוליטיות החונקת השרויה בו.

מבחנה הראשון של בייניש, שיאפשר לה לבנות מחדש את האמון בבית המשפט, היא בחירת חמישה שופטים חדשים לבית המשפט העליון. אם בייניש תפעל לבחירת שופטים שאינם מזוהים עם הקו הקיים בעליון, יהיה זה הצעד הראשון לשינוי המיוחל. בראש ובראשונה, עליה להסיר את ההתנגדות הבלתי עניינית לבחירתה של פרופ' רות גביזון למשרה הרמה.

אהרון ברק חסם בגופו את בחירתה הטבעית והמתבקשת של גביזון לעליון. בבואו להבהיר את התנגדותו לבחירתה, לא יכול ברק להטיל ספק בהתאמתה לתפקיד, מבחינת כישוריה. ספק כזה, היה מתקבל כביטוי להעדר יושרה. אין ספק, שרות גביזון היא ענק משפטי, בעלת שם בינלאומי. רות גביזון ייסדה את האגודה לזכויות האזרח, עמדה בראשה תקופה ארוכה, ואין מומחה מובהק ומחוייב ממנה לזכויות האדם והאזרח. היא משפטנית מבריקה, מקורית, יצירתית ובלתי שגרתית. ואבוי, גם דעתנית. ודעותיה אינן חופפות את דעותיו של אהרון ברק. זה הפסול היחיד שנמצא במועמדותה.

פסול? רות גביזון מחוייבת לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולמציאת דרכים להבטיח את יהדותה של מדינת ישראל. היא מתחה פעמים רבות ביקורת על מדיניותו הבלתי מאוזנת של בית המשפט, שנטה לא אחת להתעלם מצרכיה היהודיים של המדינה.

רות גביזון מתנגדת לאקטיביזם השיפוטי של ברק, ומצדדת בהימנעות ממעורבות משפטית בסוגיות פוליטיות, שמקומן במגרש הפוליטי. היא מודעת לכך ששופטי בית המשפט לא נבחרו בידי הציבור, ולדעתה אין בסמכותם להיות הפוסקים העליונים בסוגיות אידאולוגיות. את השאלות הפוליטיות יש להשאיר לנבחרי העם. המערכת הפוליטית מייצגת את מגוון הערכים בציבור, ולא רק את "הציבור הנאור", אליבא דברק. המערכת הפוליטית עומדת למבחן הציבור והציבור יכול להחליפה בבחירות, אם פעלה בניגוד לדעתו. אם בית המשפט הוא הערכאה הפוליטית העליונה, ולציבור אין יכולת להשפיע על החלטותיו, זוהי דמוקרטיה מעוותת.

רות גביזון מתנגדת למשפטיזציה של מדינת ישראל. היא מבינה, שגישתו של ברק לפיה "הכל שפיט" ו"מלוא כל הארץ משפט", פוגעת במרקם החברתי ובנורמות הציבוריות. ברגע שסוגיות של מהוגנות פוליטית, של תקינות פוליטית, של התנהגות נבחרי הציבור, של נורמות פסולות ומושחתות של נבחרי הציבור, אינן נשפטות במגרש הציבורי אלא המשפטי, נוצר מצב שכל מה שאינו פלילי, או כל מה שלא הוכח כפלילי – כשר. וכך, האופנה של בחינת כל התנהגות במשקפיים משפטיות, שחררה את הנבחרים ממשפט מוסרי ונורמטיבי של הציבור, והכשירה את השחיתות והנורמות הפסולות.

האם פרופ' גביזון צודקת בעמדותיה? לדעתי, בדרך כלל היא צודקת. אפשר להתווכח על כך. אך השאלה האם היא צודקת אינה רלוונטית. השאלה הרלוונטית, היא האם ראוי שלעמדות הללו יהיה ביטוי בבית המשפט העליון.

פרופ' ברק סבור שגביזון פסולה ובמשך חודשים מנע בחירת שופטים לבית המשפט, בעמידה על רגליו האחוריות כדי למנוע את בחירתה, בטענה המוזרה "שיש לה אג'נדה". נכון, יש לה אג'נדה. האם רצוי שטכנוקרטים נטולי אג'נדה יכהנו כשופטים? האם מועמדו המועדף של ברק לתפקיד, מרדכי קרמניצר, נטול אג'נדה? האם האג'נדה שלו סודית? האם לאהרון ברק לא היתה אג'נדה?

לאהרון ברק היתה אג'נדה מובהקת. האג'נדה שלו, היא היפוכן של עמדותיה של גביזון בסוגיות שהזכרתי. בשום אופן לא הייתי מעוניין בבית משפט על טהרת האג'נדה של גביזון. בית משפט חד אג'נדאי הוא רע לדמוקרטיה, רע לזכויות האזרח, רע למשפט. הוא הדין בבית משפט חד אג'נדאי, שהאג'נדה שלו היא זו של ברק. הרכב בית המשפט העליון ברובו, הוא בצלמו של השופט ברק ובדמותו. זו מציאות שלילית ביותר.

ספק בידי, האם ברק היה מתנגד בחריפות כזאת למינוי אדם אחר לתפקיד, אילו דגל בהשקפותיה של גביזון. דווקא כישרונה, כושר המנהיגות שלה, יכולת השכנוע שלה, הכריזמה שלה, היותה אידאולוגית מעצבת, היו הגורמים להתנגדותו של ברק לבחירתה. בעידן ברק לא היה בבית המשפט מי שמסוגל להוות תחרות לאוטוריטה שלו כמעצב המהפכה החוקתית והמשפטית. הדומיננטיות שלו היתה מוחלטת. ברק ידע, שבחירתה של רות גביזון לתפקיד, תיצור בבית המשפט אוטוריטה אינטלקטואלית ומנהיגותית דומיננטית לא פחות ממנו. ברק פחד מן האתגר הזה. האינטרס הציבורי מחייב אותו. מתוך מחוייבות לאינטרס הציבורי, מן הראוי שדורית בייניש תוביל לבחירתה של גביזון לבית המשפט העליון.

אמון הציבור בבית המשפט הולך ונשחק בשנים האחרונות. המשך המגמה הזו, תסכן את הדמוקרטיה הישראלית. בחירתה של גביזון לבית המשפט, ולו כקול בודד, אך קול דומיננטי ומוערך, תעניק יוקרה ואמון של הציבור לבית המשפט העליון.

"אומדיה"

הפורטל הישראלי לשוויון זכויות וצדק חברתי bsh

 http://bsh.co.il/