הבלוג של אורי הייטנר

בוויכוח הציבורי סביב מצעד הגאווה, הרבו דוברים חרדים ודתיים להשתמש במושג "סדום" כדי לתאר את שאט נפשם מההומואים והלסביות.

למה סדום? מנין לקוחה המשוואה בין יחסים חד מיניים לבין סדום?

בסיפור המקראי אודות סדום, מתואר ביקורם של האנשים (המלאכים) בעיר, ואירוחם בבית לוט. כל תושבי סדום צרו על ביתו של לוט, בדרישה שיוציא אליהם את אורחיו, כדי שישמשו טרף לתאוותיהם המיניות: ""איה האנשים אשר באו אליך הלילה, והוציאם אלינו, ונדעה אותם".

מאחר ומדובר על תאוותם של האנשים "לדעת את האורחים", הרי שמדובר במשכב זכר, ומכאן המשוואה בין יחסים חד מיניים לבין סדום, העיר החטאה שלא נמצאו בה אפילו עשרה צדיקים והיא הושמדה בשל חטאתם.

אך הנה, באותו סיפור לוט מציע לצרים על ביתו, כדי להרגיע אותם ולהגן על אורחיו, את בנותיו הבתולות: "הנה נא-לי שתי בנות, אשר לא ידעו איש, אוציא נא אתהן אליכן ועשו להן כטוב בעיניכם, רק לאנשים האל אל תעשו דבר, כי על כן באו בצל קורתי".

קשה לראות במי שמנדב את בנותיו לאונס המוני "צדיק", ומן הסתם הוא ניצל בשל ייחוסו המשפחתי (כאחיינו של אברהם). אך אם נחזור לעניינינו – העובדה שלוט הציע להמון את בנותיו, מעידה שתאוות האונס שלהם היתה גם כלפי נשים. האם ניתן להסיק מכך, שסדום נהפכה בשל יחסי מין בין גברים ונשים?

כמובן שלא. החטא של אנשי סדום הוא האלימות הברוטלית ומעשי האונס, כלפי נשים וכלפי גברים. וכפי שמהעונש על החטא שבאונס נשים בסדום אין להסיק שהתנהגותם השלילית של אנשי סדום היא יחסי מין עם נשים, כך מהעונש על החטא שבאונס גברים אין לגזור דבר בכל הנוגע ליחסי מין בין גברים. מה בין חטא האונס והאלימות בסדום, לבין מערכת יחסים הדדית, בהסכמה?

למעשה, הסיפור הזה מדבר על הרבה מעבר לעצם האלימות והאונס. ההבדל הגדול בין לוט לבין אנשי העיר, מתבטא ביחס לזר, לאחר, לשונה. בעוד הוא מארח את האחר בביתו, הם

אינם מוכנים להכיל ולקבל את השונה מהם, ומנסים לבצע בהם לינץ'. הקסנופוביה הזו באה לידי ביטוי גם ביחסם ללוט: "האחד בא לגור וישפוט שפוט? עתה נרע לך מהם". במילים אחרות – גם לוט, תושב המקום, אינו בשר מבשרם אלא חדש, זה מקרוב בא, ולכן אין לו זכות דיבור. מי הוא, העולה החדש הזה, שישפוט אותנו?

אם חטא סדום הוא חוסר סובלנות וחוסר נכונות לקבל את האחר, את השונה, את החריג – מיהם שעשו מעשה סדום בפרשת מצעד הגאווה? התנהגותם של מי קרובה יותר להתנהגותם של אנשי סדום? מי איים לעשות שפטים בשונה ממנו, בשל היותו שונה ממנו? על מי נדרשה המשטרה להגן מפני מי?

אותם חרדים חסרי הסובלנות, שאינם מסוגלים לסבול את האחר ומוכנים לבצע בו כל מעשה אלימות – הם הראויים לסדום וסדום ראויה להם. הם התנהגו בצורה דומה לאנשי סדום.

חז"ל, שדרשו את חטאותיהם של אנשי לוט, מדברים על "מיטת סדום"; מיטה שנועדה לטפל בחריג, לבל יחרוג מהנורמה המקובלת. על פי המדרש, אנשי סדום משכיבים עליה את האנשים – מי שגבוה מן הנורמה, מקצצים אותו, מי שנמוך מן הנורמה – מותחים אותו. המשל מתייחס לגובה האנשים, אך מן הסתם הכוונה לחריגות מכל סוג. לוט מוקע כיוון שאין הוא מוכן להסתגל לנורמות של החברה בכל הנוגע להכנסת אורחים. חז"ל דורשים, שמי שנתן מפתו לעני הוקע ונענש, על שחרג אף הוא מנורמות המקום. את המשל הזה ניתן להמשיל גם לנטיה המינית. מי שנטייתו שונה מן הנורמה, יש להשתמש בכל האמצעים כדי "להחזיר אותו לתלם". אז מי ראוי יותר לסדום – ההומואים והלסביות, או החרדים שאינם מוכנים לסבול את עצם קיומם?

****

גם את מיטת סדום הליברלית אני שולל. ליברל אמיתי מכיל גם גישות שאינן ליברליות. זכותם של דתיים לבטא את רגשותיהם הדתיים השוללים את יחסי המין החד מיניים, המקעקעים את ערכי המשפחה היהודית. הבוז כלפי אותם אנשים, ההתנשאות עליהם, הצגתם כפרימיטיבים, המלחמה בהם מתוך רצון לכבוש את הפרהסיה הירושלמית בכל מחיר, גם היא מגונה ובלתי ראויה.

כל פרשת מצעד הגאווה היתה מלכתחילה פרובוקציה מיותרת. ישראל היא אחת המדינות הליברליות ביחסה להומואים. החברה הישראלית הולכת ונפתחת אליהם. לשם מה יש צורך בהתרסה, בהחצנה, בהתגרות הזאת בציבור שמרני, שזכותו לחיות את חייו ולעצב את הפרהסיה של קהילתו וסביבתו אינה נופלת מזכותה של כל קבוצה אחרת? דווקא כמי שמצדד בזכויות ההומואים, כל נושא ה"גאווה" זר לי ומוזר לי. אבל דווקא בירושלים? דווקא? ודווקא מצעד גאווה בינלאומי בירושלים, כפי שתוכנן תחילה? דווקא בירושלים?

הפגיעה בחרדים הקיצונים, האלימים, המאיימים, פחות מפריעה לי, מאשר הפגיעה ברגשות הציבור המסורתי, השקט, שלא נקט באלימות, ולא התכוון לנקוט באלימות, ולא היה יוצא מביתו, ולא כל כך אכפת לו מה עושה אדם זה או אחר בביתו הפרטי, אך ההתגרות הזו פוגעת בו.

מיעוט המשתתפים בכנס הגאווה, מעיד שרוב מניינו ובניינו של הציבור ההומולסבי אינו מעוניין להיות כלי משחק במלחמה אותה מנהלת ההנהגה הקיצונית, שגרמה לקהילתה נזק בל ישוער והסיגה אותה ואת מעמדה בציבור הישראלי שנים רבות לאחור.

אולם עם כל ביקורתי על מצעד הגאווה, אין ספק שהגורם השלילי ביותר בפרשה הזו היו החרדים הקיצונים. האלימות הנוראה כלפי שוטרים, כלפי נהגים ואזרחים תמימים ("המרים יד על חברו נקרא רשע"), הוונדליזם וההשחתה של רכוש הציבור ("בל תשחית") היתה בלתי נסבלת ובלתי נסלחת. אמנם מדובר במיעוט קיצוני בין הקיצונים ביותר – אך העובדה שכמעט לא נשמע גינוי לאלימות מצד רבנים ומנהיגי הציבור, הופך את המנהיגים ששתקו לשותפים שבשתיקה. אם חלילה היה נשפך דם, אותם מנהיגים היו מתקשים לרחוץ בניקיון כפיהם ולומר שידם לא שפכה את הדם.

ויותר מהוונדליזם והאלימות הפיסית, נחרדתי מן השנאה. השנאה הזו, ההשוואה לעמלק, הדיבור על בהמות, מצעד הבהמות, הדיבור על סדום... היו אלו גילויים מחרידים של שנאת חינם, שנאת האחר והשונה. היו אלה גילויים מובהקים של סדום ועמורה.