הבלוג של אורי הייטנר

השתתפותה של משלחת "נטורי קרתא" בוועידת הכחשת השואה בטהראן, עוררה תמיהות רבות. גישתם האנטי ציונית והאנטי ישראלית של "נטורי קרתא" מוכרת וידועה. בהשתתפותם בכל ועידה וכנס נגד מדינת ישראל והציונות אין כל חדש. אנו מורגלים בכך. אך הכחשת שואה? הרי אין זאת אנטי ציונות או אנטי ישראליות, אלא אנטישמיות גרידא. איך יתכן שיהודים ישתתפו בכנס אנטישמי?

פתרון הפרדוכס הזה אינו טמון בניתוח "נטורי קרתא", אלא בהבנת מהות הכחשת השואה. מה המניע לניסיון להכחיש את השואה? ניתן היה לצפות מהגורמים האנטישמיים הקיצוניים העוסקים בהכחשת השואה, לפאר את השואה, להלל ולרומם אותה. מדוע הם בחרו באסטרטגיית ההכחשה?

נאומיו של אמחדניג'אד מבהירים את הדברים. לצד הכחשת השואה טוען אחמדינג'אד, שאם אכן היתה שואה ליהודי אירופה, היה על האירופאים להקים מדינה יהודית על חשבונם, ולא בפלשתין, על חשבון הפלשתינאים. אחמדניג'אד מתאר את קיומה של מדינת ישראל כתולדה של השואה. אם לא היתה שואה, אין צידוק לקיומה של מדינת ישראל. מתוך שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל, הוא מנסה להכחיש את השואה. הדה-לגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל, תכשיר את הקרקע להשמדתה, לשואה שניה. מי שעוסק בהכחשת השואה, עניינו אינו בשואה של המאה ה-20 אלא בהכשרת הקרקע לשואה של המאה ה-21. המוטיבציה לשואה של המאה ה-20 היא בדיוק אותה המוטיבציה של מי שמנסים לחולל את השואה של המאה ה-21.  

אין כל הבדל בין הרצון להשמיד את העם היהודי לבין הרצון להשמיד את מדינת היהודים. זו אותה האנטישמיות, שלובשת צורה ופושטת צורה. היום, רטוריקה אנטישמית פרסונלית אינה לגיטימית בדעת הקהל, ולכן האנטישמים נוקטים ברטוריקה אנטישמית קולקטיבית – לא נגד היהודים כפרטים, אלא נגד העם היהודי כקולקטיב, נגד מדינתו הריבונית. לאנטישמיות החדשה נוח להגדיר עצמה כ"אנטי ציונות", אך זו אותה האנטישמיות.

מהי אנטי ציונות? הציונות היא התנועה הלאומית של העם היהודי. הציונות היא זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי וזכותו לעצמאות במולדתו. מי ששולל זכות זו, זכות טבעית השמורה לכל עם, טוען שהיהודים אינם זכאים לזכות הטבעית המוקנית לכל עם. מה זו אם לא אנטישמיות, אנטישמיות בוטה, גזענות לשמה?

הגיעה השעה שנפסיק להסתובב סחור סחור ולהירתע מהצגת האמת העירומה. אין הבדל בין אנטישמיות לאנטיציונות. אין הבדל בין אנטישמיות לאנטי ישראליות. כל אנטי ציוני הוא אנטישמי. כל אנטי ישראלי הוא אנטישמי. גם אם מוצאו יהודי, ואחת היא אם יקראו לו "נטורי קרתא" או אילן פפה. יש מקום להתפלא ולתמוה על העובדה שיש יהודים אנטישמים. אך מאחר וקיומם של יהודים אנטישמים היא עובדה, אין להתפלא כלל על כך שאוטואנטישמים כאלה שותפים גם להכחשת השואה.

הכחשת השואה היא ביטוי אחד לאנטישמיות החדשה, אך אין הוא הביטוי היחיד לכך. כל ביטוי לאי הכרה בזכותו של העם היהודי למדינה משלו הוא ביטוי אנטישמי.

מסמכי החזון של ערביי ישראל שפורסמו לאחרונה, שוללים את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. משמעות חזונם, היא שלילת זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. חזונם הוא עולם, שלעם היהודי לא תהיה בו עצמאות וריבונות. זהו מסמך אנטישמי מובהק.

מטהראן ועד נצרת נמתחת רשת של אנטישמיות בוטה, של גזענות נפסדת ונאלחת. יש הבדלים ברטוריקה הנשמעת בטהראן ובנצרת, בין נאומיהם של אחמדניג'אד ושל עזמי בשארה. אך ההבדל אינו במהות. אלה ואלה שוללים את זכות קיומה של המדינה היהודית. אלה ואלה חולקים אותה אנטישמיות. הכחשת השואה היא אמצעי אחד להשגת המטרה האנטישמית המשותפת לאלה ולאלה.

* "על הצפון"