הבלוג של אורי הייטנר

חידה: "בכל קבינט שבו יכהן יהודי כראש הממשלה יכהן ערבי כסגן ראש הממשלה ולהיפך". מי כתב את הדברים האלה? יוסי שריד? יוסי ביילין? שמא – עמיר פרץ?

את הדברים האלה אמר אבי הימין הציוני, זאב ז'בוטינסקי (ז'בוטינסקי, "חזית המלחמה של עם ישראל?", ע' 186). מן הסתם, הוא לא כיוון בדבריו למציאות הנוכחית, של מלחמה מתמשכת בין ישראל לערבים ושל אי הכרת הערבים בזכות קיומה של מדינה יהודית. למציאות זו השלכות משמעותיות על מצבם של ערביי ישראל, שמדינתם מצויה במלחמה עם עמם. למשל - ברור שבמצב זה, אי אפשר לממש משפט נוסף שכתב ז'בוטינסקי באותה פרק, "השתתפות פרופורציונלית גם בחובות שמטילה המדינה וגם בטובות ההנאה שהיא מעניקה", שהרי שירות צבאי של הערבים אינו מעשי (אם כי ראוי שיעשו שרות אזרחי חלופי).

אולם הדברים הללו הם החזון, הם כוכב הצפון של מדינה יהודית ודמוקרטית, על פי תפיסתו. תפיסה זאת באה לידי ביטוי גם בשירו "שמאל הירדן" ("שתי גדות לירדן"): "שם ירווה לו משפע ואושר / בן ערב, בן נצרת ובני / כי דגלי דגל טוהר ויושר / יטהר שתי גדות ירדני". אנו מפוכחים היום הרבה יותר מז'בוטינסקי. ויתרנו על עבר הירדן המזרחי וקיימת בתוכנו הסכמה רחבה (גם אם לא מלאה) שאין מנוס גם מחלוקת א"י המערבית. אך משמעות החזון הז'בוטינסקאי בימינו הוא זכויות אזרח מלאות למיעוט, בשטח הריבוני של מדינת ישראל.

ז'בוטינסקי לא היה היחיד שדגל בגישה זו. זו היתה גישתו של הרצל, זו היתה גישתה של תנועת העבודה לדורותיה, זו היתה גישתו של בגין, תלמידו של ז'בוטינסקי וממשיך דרכו. זו דרכה ההיסטורית של הציונות. זו האידאולוגיה הציונית במיטבה.

הסיטואציה הקיומית של ישראל, כמדינה בסכסוך דמים מתמיד ובמאבק על עצם קיומה, מקשה על מימוש החזון. אך אסור לוותר על החלום, וככל שהדבר אפשרי, יש להתקדם להגשמתו.

מינויו של ח"כ ראלב מג'אדלה לשר בממשלת ישראל, הוא יום חג לדמוקרטיה, אך הוא גם יום חג לציונות. יתכן שהשיקולים של עמיר פרץ היו אלקטורליים אישיים בלבד, אך גם אם כך הדבר, יש חשיבות רבה בעצם ההחלטה התקדימית. מינויו של שר ערבי, לראשונה בתולדות המדינה (בממשלת שרון הראשונה כיהן שר דרוזי, סלאח טריף) נעשה באיחור רב. מינוי זה מממש את הרעיון הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית.

רוב הייצוג הפוליטי של ערביי ישראל הוא במפלגות אנטי ישראליות. גישתם באה לידי ביטוי בוטה במלחמת לבנון השניה. מפלגות אנטי ישראליות פסולות לכל שותפות בקואליציה. מבחינה זאת, אין כל הבדל בין הח"כים הערביים עזמי בשארה ואחמד טיבי, לבין הח"כ היהודי דב חנין, נציג חד"ש.

מג'אדלה הוא חבר במפלגה ציונית פטריוטית והוא ראוי בהחלט לייצגה סביב שולחן הממשלה. מי ששולל את מינויו רק בשל היותו ערבי, אינו אלא גזען.

דבריה הגזעניים של ח"כ אסתרינה טרטמן נקלים ונפסדים. אך מה שקומם אותי יותר מכל, הוא שהדברים נאמרו בשם ... הציונות. אף פוסט היסטוריון אנטי ציוני לא היה מנסח טוב יותר את הדברים, בבואו להשמיץ את הציונות ולהציגה כגזענית. הטקסט של טרטמן הוא מתנה לכל אנטי ישראלי ואנטי ציוני, ומן הסתם הוא יצוטט בידיהם בחדווה רבה, כדי להסית נגד מדינת ישראל והציונות. פליטת הפה של טרטמן אודות "הגזע הציוני" היתה פרוידיאנית – שהרי המסר של כל דבריה, הוא מוטציה מעוותת של הציונות, ושימוש בשם הציונות לשווא כדי לבטא גישה גזענית.

כיהודי וכציוני חשתי בושה עמוקה למשמע דבריה של טרטמן.