הבלוג של אורי הייטנר

הקלישאה הפופולארית ביותר בימים האחרונים, בוויכוח הציבורי על מינויו של רב גונדר גנות למפכ"ל המשטרה, היא "זיכוי הוא זיכוי הוא זיכוי". ולכן, כיוון שגנות יצא זכאי בדין, ולא חשוב באלו נסיבות ומה נאמר ונחשף בפסק הדין, יש להתייחס אליו כאל חף מכל פשע, ולכן הוא ראוי לכל תפקיד ההולם את כישוריו.

ואכן, מבחינה משפטית, כל זיכוי הוא זיכוי לכל דבר. אם בראיות שהובאו בפני בית המשפט לא היה די כדי להרשיע אדם, אין להרשיעו, אין לרשום לו רישום פלילי כלשהו, אין להענישו. הבעיה היא, שאנו מבלבלים בין השיח המשפטי והפלילי, לבין השיח הנורמטיבי, המוסרי, הציבורי.

בשיח המשפטי, די בעובדה שלא נמצאו ראיות להרשיע אדם – כדי שלא יורשע. מבחינה ציבורית ומוסרית – העובדה שלא נמצאו ראיות להרשיעו, אינה הופכת אותו לצדיק. העובדה שאדם זכאי מבחינה משפטית, אינה הופכת אותו לזך מבחינה מוסרית.

שקר אינו עבירה פלילית. ובכל זאת, אמינותו של אדם היא שיקול בקביעת יחסנו אליו. נשקול היטב אם להיות חברים של אדם שאינו אמין, גם אם הוא חף מכל עבירה פלילית. יותר מפעם אחת פיטרתי עובד שמעל באמוני, גם אם לא היה בכך שום עניין פלילי. אמון הדדי הוא מרכיב חיוני ביכולת לקיים מערכת יחסים בעבודה ובחברה, ואין קשר בין כך לבין סוגיה משפטית כלשהי.

יש תפקידים, שהאמינות היא מרכיב מרכזי במהותם. יש תפקידים ציבוריים, שאמון הציבור הוא תנאי להצלחת הנושאים בהם. העובדה שאדם לא הורשע בדין, אין בה די כדי שאדם יזכה באמון ציבורי. אדם שזוכה מחמת הספק, לא ייענש בידי החוק – הוא לא יכנס לכלא, לא יקנס, לא יוטל עליו מאסר על תנאי. אין זה אומר שאסכים שהוא ינהל את בית הספר של ילדיי. אני מעוניין שאת ילדיי יחנכו אנשים שלא דבק בהם רבב.

האיש משה קצב, הנאשם בעבירות מין חמורות ובהן אונס, הוא בחזקת חף מפשע כל עוד לא הורשע בדין. הנשיא משה קצב אינו יכול עוד לכהן בתפקידו, כיוון שחקירת המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה מצאו תשתית ראייתית מספקת כדי להעמידו לדין. מבחינה משפטית, חובת ההוכחה על הפרקליטות כדי להרשיע את קצב. מבחינה ציבורית, חובת ההוכחה על הנשיא להוכיח שהטענות נגדו אינן נכונות. כל עוד לא הורשע, עליו להיות אדם חופשי. אבל אין הוא יכול ליהנות מן האמון הנדרש מאדם שתפקידו להיות סמל לאומי, מיגדלור ערכי ומוסרי שעיני העם נשואות אליו. לכן, חרף חזקת החפות, היה על קצב להתפטר, ומשלא עשה כן, יש להדיחו.

טרם הרשעתו של חיים רמון, הבהיר ראש הממשלה שגם אם יזוכה מחמת ספק, וגם אם התנהגותו תגונה בפסק הדין, הוא יחזור לתפקיד שר המשפטים. האם כל מי שלא הורשע בדין ראוי להיות שר המשפטים של ישראל – האדם העומד בראש המערכת המשפטית, והחוקית? אילו התקבלה גרסתו של רמון, הוא לא היה מורשע. אך גם על פי גרסתו, מדובר בהתנהגות נלוזה מבחינה מוסרית, המבטאת העדר שיקול דעת ושליטה עצמית. האם אדם המתמזמז עם בחורה הצעירה ממנו בלמעלה מ-35 שנה שעה שבחדר הסמוך דנה הממשלה בהחלטה על יציאה למלחמה, ראוי לתפקיד שר המשפטים בממשלת ישראל?

יעקב גנות יצא זכאי, לאחר שבית המשפט קיבל את ערעורו על ההרשעה בערכאות נמוכות יותר. זיכוי הוא זיכוי, ומבחינה משפטית הזיכוי הוא מוחלט. אך מבחינה ציבורית – האם אדם שזוכה מחמת הספק ברוב קולות, כששופטי הרוב שזיכו אותו גינו את התנהגותו המושחתת, ראוי להיות השוטר מספר אחת, האדם המופקד על אכיפת החוק במדינת ישראל, האיש הממונה על אגף החקירות – חוד החנית במלחמה בשחיתות? האם אדם, שהשופטים שזיכו אותו קבעו שהתנהג באופן שאינו הולם שוטר, ראוי לעמוד בראש משטרת ישראל?

שיבוש חמור חל בשיח הציבורי בישראל, כאשר השיקול הנורמטיבי, המוסרי, נעלם ממנו כמעט כליל. במקום לדון האם אדם ראוי לתפקיד, אנו דנים בשאלה האם הוא הורשע בדין. כאילו כל מי שאינו גנב ראוי להיות שוטר, וכל מי שאינו ראש מאפיה ראוי להיות ראש המשטרה.

יעקב גנות אינו ראוי להיות מפכ"ל המשטרה. בוודאי שאין הוא מתאים היום, כאשר המשימה הראשונה של המפכ"ל היא להחזיר את אמון הציבור במשטרה, שאבד בראש ובראשונה בשל הרקב שפשה בה.

חרף עמדתי זו, אני מצר על העתירות לבג"ץ בעניין. הריצה בכל עניין לבג"ץ, היא הגורם העיקרי להחלפת השיח המוסרי בשיח משפטי. תפקידה של המערכת הציבורית בישראל, לעגן את הנורמות הציבוריות. תפקידו של הציבור להגן על אותן נורמות. הריצה לבג"ץ שיוציא בעבור הציבור את הערמונים מן האש, מבטאת ראש קטן של המערכת הציבורית.

לדעתי, על בית המשפט לדחות את העתירה. בית המשפט אמון על השיקולים המשפטיים. מבחינה משפטית גנות זכאי, ועל בית המשפט להגן על החלטתו לזכות את הנאשם, והרי זיכוי הוא זיכוי הוא זיכוי. מבחינת בית המשפט, לא צריכה להיות מניעה למינויו של גנות לכל תפקיד שהוא.

החלטה כזאת של בית המשפט, אם תתקבל, אינה הופכת את גנות לראוי להיות מפכ"ל המשטרה. ללא כל קשר להחלטה של בית המשפט, גנות אינו ראוי. אך אין לי ספק, שאילו כך יחליט בית המשפט, הוויכוח יגמר וגנות ימונה, שהרי ויתרנו על השיח הציבורי והפקדנו בידי בית המשפט את הסמכות לחשוב במקומנו ולהחליט בעבורנו.

עם זאת, אין זה מן הנמנע שבית המשפט יקבל החלטה שגויה, מבחינה משפטית, לפסול את גנות מלשמש בתפקיד, שהרי בית המשפט אימץ את הקו האקטיביסטי, על פיו תפקידו להחליף את הרשויות האחרות, לשקול את שיקוליהם ולקבל במקומן את ההחלטות שבאחריותן. 

* הפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי www.bsh.co.il