הבלוג של אורי הייטנר

מידת הרחמים

פרשת הסיטי-טאוור, שוחד הבחירות של נעמי בלומנטל ערב הפריימריס במרכז הליכוד, היא פרי הבאושים של אמביציה פוליטית מטורפת, שלוחת רסן, של בלומנטל, כמו של פוליטיקאים אחרים; רדיפת השררה והכבוד בכל מחיר. "נרקומן ציבור", כינה מאיר אריאל תופעה זו בשירו. בלומנטל לא בחלה בשום אמצעים בניסיון להתחמק מהרשעה, החל בשמירה על זכות השתיקה ועד האשמות שווא כלפי נהגה. הכל, הכל, בשל אותה תאווה.

מבחינה ציבורית, נעמי בלומנטל איבדה את כל עולמה. היא היתה להתגלמות הביטוי "גוויה פוליטית". הקלון הציבורי שדבק בה הוא בלתי הפיך; אי אפשר להסירו. לאדם שכל פשעו נבע מאמביציה ציבורית קיצונית, אין עונש גדול מזה. העונש הזה הוא אינטרס ציבורי ברור.

דומני, שנעמי בלומנטל קיבלה את עונשה. ישיבתה בכלא לא תעלה ולא תוריד דבר מבחינה זו. כליאתה, לא תתרום דבר לאינטרס הציבורי. אין כל אינטרס ציבורי, שאישה בגילה, שכבר נפלה מאיגרא רמא כמעט לבירא עמיקתא, תריח יחד עם זונות ונרקומניות את ריח הליזול.

בפרשת בלומנטל האינטרס הציבורי מוצה. מכאן ואילך, הגיעה שעתה של מידת הרחמים. טוב תעשה מ"מ נשיא המדינה לו תחון אותה (בהנחה שבלומנטל תגיש בקשה לחנינה), ותחסוך ממנה את שלילת החירות, בנוסף לעונש שכבר קיבלה – קץ הקריירה הפוליטית, הקלון הציבורי.

האם הוא ראוי?

התקשורת הפריחה בימים האחרונים את בלון הניסוי של אולמרט – ההדלפות על פיהן חיים רמון מועמד להחליף את הירשזון, אם ייאלץ להתפטר מתפקיד שר האוצר.

רמון הורשע בידי בית המשפט במעשה מגונה בכפיה. בהחלטתו האחרונה אישרר בית המשפט שוב את ההרשעה. קביעת בית המשפט שחיים רמון עשה מעשה מגונה בכפיה – בעינה עומדת.

בעקבות ההחלטה שלא להגדיר את המעשה כ"קלון", לא תהיה מניעה משפטית מהמשך הקריירה הציבורית של רמון, כאילו לא אירע דבר. החלטה כזו מחזירה את הדיון על הקריירה הציבורית של רמון לידי הציבור. האם אנו מוכנים להשלים עם שדרוג מעמדו הפוליטי של מי שביצע מעשה מגונה בכפיה, זמן קצר כל כך אחרי המעשה וההרשעה?

גם אילו התקבלה גרסתו של רמון, ראוי היה להטיל ספק בשיקול דעתו של שר, שבשעה שממשלת ישראל דנה ביציאה למלחמה הוא מתמזמז עם בחורה הצעירה ממנו ב-35 שנים. אולם גרסתו נדחתה פה אחד בידי בית המשפט. האם אדם שנהג כפי שנהג רמון ראוי להיות מופקד על הקופה הלאומית?

הסוגיה המשפטית, האם הגדרת בית המשפט אודות הקלון שבמעשה מאפשרת את מינויו של רמון לשר האוצר, ממש אינה הסוגיה החשובה. הסוגיה החשובה היא האם מבחינה מוסרית, הוא ראוי לתפקיד. גם אם אין מניעה משפטית למינוי, מינוי כזה הוא בלתי ראוי בעליל. תפקידו של בית המשפט להחליט האם אדם זכאי או חייב, ואם הוא חייב, מה עונשו הפלילי. מן הראוי שהציבור יקבע בנוגע לקלון שבמעשה עליו הורשה אדם. ההרשעה היא בתחום המשפטי. הקלון הוא בתחום הנורמטיבי. בבחינה המשפטית רמון הורשע במעשה חמור מאוד, ולכן מבחינה ציבורית ומוסרית יש במעשהו קלון.

אם יתאמתו החשדות החמורים כלפי שר האוצר הירשזון ויהיה עליו להתפטר, ראויה החברה הישראלית למינויו של שר אוצר שלא דבק בו שום רבב.