הבלוג של אורי הייטנר

ברשימתה ושירה "ולא תשפוך חמתך" ("הקיבוץ" 30.3.07) מביעה אורה ערמוני מורת רוח מ"שפוך חמתך", מקריאת עשר המכות וטפטוף היין. נקודת האור היחידה שהיא מוצאת במנהג טפטוף היין, הוא שהילדים נהנים מזה. לכן, היא מציעה לשמר את מנהג טפטוף המים, אך לצקת בו תוכן אחר, ולא התוכן המקורי של "גועל הנפש, השנאה, החושך והדם".

אכן, רבים מאיתנו אמביוולנטיים כלפי "שפוך חמתך על הגויים" – הקללה כלפי הגויים. מדוע אני מדבר על  "אמביוולנטיים", ולא על שלילה מוחלטת? אורה מציינת את העובדה שטקסט זה הוצא מן ההגדה הקיבוצית. אולם כדאי לזכור – בראשית, הוצא הטקסט מן ההגדה הקיבוצית. אחרי השואה הוא הוחזר אליה. לאחר שנים הוא הוצא ממנה שוב. אי אפשר להתעלם מן ההיסטוריה היהודית שמתוכה נבע טקסט זה, וגם לא מן המציאות האקטואלית שגורמת לנו לחזור אליו מפעם לפעם. האם בסדר פסח לפני חמש שנים, שעה שנעשה הטבח במלון פארק בנתניה – שיאו של גל הפיגועים הנורא, הטקסט הזה היה רחוק כל כך מההרגשה הטבעית שלנו?

אין אני קורא בסדר פסח את "שפוך חמתך". אולם את מנהג טפטוף טיפות היין אני מקיים. האם הטפטוף הזה הוא בהכרח ביטוי לשנאה ולחושך? אני מתחבר לפירושו של דון יצחק אברבנל למנהג הזה. על פי אברבנל, המנהג הזה מבטא את הדילמה שבין שמחה על הניצחון על האויב, לבין הצער האנושי על המחיר הכבד ששילם האויב. מאחר ושתיית היין היא ביטוי לשמחה, בהוצאת יין מן הכוס וטפטופה, אנו ממעיטים מן השמחה, מתוך אמפתיה כלפי האויב שסבל כתוצאה מהגאולה שלנו. דווקא המנהג הזה מבטא את "בנפול אויבך אל תשמח" ואת "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני?"

נכון, יש פירושים הפוכים בתכלית. אך אנו בני חורין לעשות לנו רב ולבחור לנו את הפירוש הראוי המאפשר לנו לחיות בשלום עם המנהג הזה, עם סמל זה מסמלי סדר פסח.

אני מניח שיש מי שינודו לרעיון הזה ויגנו אותו כ"צדקנות". אנו רגילים לגישה הצינית והמבטלת כלפי ה"יורים ובוכים". יש השוללים אותה מתוך לעג לבכי. יש המגנים אותה מתוך שלילת הירי. אבל ה"יורים ובוכים" הוא ביטוי להבנה שהצבא והמלחמה הם רע הכרחי – בלעדיהם אין לנו תקומה בעולם הנוכחי, אך יש לזכור שהכורח הזה הוא רע; שמלחמה היא רע, שצבא הוא רע, שירי הוא רע. הוא הדין בביטוי "טוהר הנשק", המגונה בידי הרואים סתירה בין טוהר לנשק, אם מתוך תפיסה פצפיסטית לפיה הנשק תמיד טמא, ואם מתוך גישה מיליטריסטית על פיה "הנשק צריך להיות נקי, לא טהור" כמשפט המיוחס לרפול.

קשה להשלים עם עונש נורא כמו מכת בכורות. ניתן למצוא את הדרך לשמוח על יציאתנו ממצרים, מבית עבדים, מחושך לאור, משעבוד לגאולה, להכיר בכך שהדרך לגאולה חייבה פגיעה קשה באויב, מבלי לשמוח על נפלו, ומתוך אמפתיה לסבלו. דווקא טפטוף היין מאפשר זאת.

* "הקיבוץ"