הבלוג של אורי הייטנר

כשאיתן ברושי כיהן כראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, הוא הוביל תנופת תרבות מרשימה מאוד באזור. לא אחת קראתי את חודשון הפעילות של המועצה, והתרשמתי מאוד מהכמות והאיכות, השפע והמגוון, של פעילות תרבותית רב תחומית, המותאמת לקהל רב דורי מגוון.

שמחתי מאוד על מינויו של ברושי לתפקיד מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט. ואכן, הוא לא איכזב. גם בתפקיד זה, הוא התגלה כבולדוזר תרבות אמיתי, שקידם את חיי התרבות, חרף מגבלות התקציב. ברושי לא היה סתם בולדוזר, הוא היה בולדוזר עם אג'נדה. האג'נדה שלו היתה שינוי סדר העדיפויות של המשרד, והעדפה מתקנת של הפריפריה. כך הוא נהג לאורך שנת כהונתו בתפקיד, וביתר שאת בתקופה שבין התפטרות אופיר פינס למינויו של מג'אדלה, שעה שהוא ניהל לבדו את המשרד.

האג'נדה שהוביל ברושי נכונה וצודקת. ראשית, בכך הוא יישם הלכה למעשה את מדיניותה המוצהרת של הממשלה, אודות העמדת הגליל והנגב בראש סדר העדיפות הלאומי. שנית, אובייקטיבית, הפריפריה זקוקה לתמיכה ממשלתית רבה יותר, ביחס לגודל האוכלוסיה, מן האזורים עתירי האוכלוסין שבמרכז.

נאמר שמופע של רביעיית ג'אז מושכת 4% מן הציבור. רביעיה כזאת יכולה להופיע בגוש דן ערבים רבים ולמלא אולמות. בקיבוץ של 100 משפחות, היא יכולה למלא בקושי תא טלפון ציבורי. אם באזור כמו רמת הגולן חיים 21,000 תושבים (במועצה האזורית גולן ובמועצה המקומית קצרין), מחציתם ילדים, בפריסה גיאוגרפית של 80 ק"מ מן היישוב הצפוני ביותר ליישוב הדרומי ביותר, אין סיכוי שרביעיה כזאת תמלא אולם. כדי שמופע רוק גדול בגולן יהיה רווחי, יש צורך בכך שמחצית תושבי הגולן ישתתפו בו. משמעות הדבר, היא שאין כל אפשרות לקיים באזור פריפריאלי דל אוכלוסין חיי תרבות ללא סבסוד משמעותי. ומאחר והתושבים באזורים אלה הם צרכני תרבות לא פחות מתושבי מרכז הארץ, והם זכאים ליהנות מחיי תרבות לא פחות מתושבי מרכז הארץ, מן הראוי שהמדינה תקצה משאבים כדי לקדם את התרבות בפריפריה,תעודד את היצירה התרבותית של נוער ושל מבוגרים ואת היכולת לצרוך תרבות.

שרי תרבות קודמים הצהירו הצהרות והבטיחו הבטחות, אך לא קיימו ולא יישמו. ברושי הבטיח וקיים, הצהיר ויישם. ובכך קנה לו אויבים.

הממסד התרבותי חי במרכז הארץ, ואני מרשה לעצמי להשתמש בנושא זה בקלישאה אותה אני מגנה בדרך כלל – ב"בועה התל אביבית". הממסד התרבותי אינו חי את הפריפריה ואת צרכיה, והאינטרס שלו הוא לחזק את המרכז התרבותי. ולכן, הממסד התרבותי ראה באיתן ברושי איום. והממסד התרבותי נלחם בו ובמדיניותו. עם מינויו של ראלב מג'אדלה לתפקיד, החל הממסד התרבותי להפעיל עליו לחץ כבד לפטר את ברושי.

לדבר בגנות הקצאת משאבים לגליל ולנגב זה לא פוליטיקלי קורקט, ולכן איש לא דיבר נגד הפריפריה. במקום זאת, דיברו עסקני התרבות על הקומיסאר המתערב בהחלטות המקצועיות של אנשי התרבות והאמנות. זה נשמע הרבה יותר טוב, אך אל לנו להתבלבל – מדובר במאבק על משאבים; מדובר במאבק להחזרת המשאבים מן הפריפריה למרכז.

אתן דוגמה – איתן ברושי החליט על שינוי סדר העדיפויות בהקצאת תקציבי "אמנות לעם" ועל העברת סכומי כסף משמעותיים בתקציב 2007 לאזורי העימות בצפון שחוו את מלחמת לבנון השניה וליישובי "עוטף עזה". ראשי "אמנות לעם" סרבו לבצע את החלטתו ומנכ"ל "אמנות לעם" גדעון שירין איים בהתפטרות. עם כניסתו של מג'אדלה לתפקיד, הוא ביטל את החלטת ברושי, בלחץ הממסד התרבותי. בשבוע שעבר נכנע מג'אדלה ללחצים ופיטר את ברושי מתפקידו.

מנכ"ל משרד הוא תפקיד אמון של השר ואין עוררין על זכותו של השר למנות מנכ"ל כלבבו. עם זאת, לנוכח התחלופה המהירה של שרי הממשלה, מן הראוי להשאיר במקומם מנכ"לים מקצועיים, ואין ספק שברושי היה מנכ"ל מקצועי ומוכשר. חבל שמג'אדלה העדיף שיקולים זרים על השיקול הענייני. בכך הוא גם חטא למגזר אותו הוא מייצג, שכן מדיניותו של ברושי קידמה את התרבות גם במגזר הערבי, המצוי ברובו בפריפיריה.

אני מאחל לברושי ולתרבות הישראלית, שמי שלא רצה את ברושי בתפקיד מנכ"ל משרד התרבות, יקבל אותו כשר התרבות.  

* "שווים"