הבלוג של אורי הייטנר

אם יתברר שרומן זדורוב אינו הרוצח שרצח את תאיר ראדה, תהיה זו רעידת אדמה שלא היתה כדוגמתה. אם כך יתברר, הרי שיש כאן מקרה בו המשטרה הפילה תיק נורא על אדם חף מפשע, עיוותה את חקר האמת וחדלה לחפש אחר הרוצח האמיתי, הממשיך להתהלך חופשי ומהווה סכנה לחיי אדם. אם כך יתברר, הרי שהמשטרה הפעילה מכבש פסיכולוגי נורא שגרם לזדורוב להודות במעשה שלא עשה, פיברקה עדויות, השקיעה רבות בבניית תמונת האשמה. זוהי פגיעה חמורה ביותר בזכויות האדם והאזרח, בכבוד האדם והאזרח, בשלטון החוק בישראל. אם כך יתברר, אי אפשר יהיה שלא לחשוד שהמשטרה תפסה טרף קל, עולה מרוסיה. אם כך יתברר, עלולות להיות לכך משמעויות קשות באשר ליחסי המדינה עם העולים מחבר העמים.

אם יתברר שרומן זדורוב אכן רצח את תאיר ראדה, גם אז תתעוררנה שאלות קשות. יהיו מי שיצטרכו להסביר, מה עמד מאחורי הקמפיין הציבורי והתקשורתי למען זדורוב ונגד המשטרה? תפקידם של סנגורי הנאשם להגן עליו ולהוציאו זכאי. אבל מה תפקידם של העו"דים והחוקרים הפרטיים שבחודשים האחרונים לא השאירו אבן על אבן בניסיון לקעקע את גרסת המשטרה? מי עומד מאחורי הקמפיין הזה ומה מטרתו? האם היה למישהו אינטרס להוכיח שילדים מבית הספר רצחו את תאיר? מהו האינטרס הזה?

כל חקירת רצח משאירה שאלות פתוחות. אף חקירה, כמעט, אינה יכולה לתת מענה לכל שאלה. הדוגמה הקלאסית לכך היא רצח רבין. הרוצח נתפס במקום, אקדחו נלקח מידיו, הוא הודה במעשה ללא סייג. זוהי חקירה קלה מאין כמותה, הרי הכל ידוע וגלוי. ובכל זאת, כבר בשבוע הרצח החלו לצוץ תיאוריות קונספירציה, שנועדו להאשים את השב"כ באחריות לרצח. התיאוריות הללו מופרכות מיסודן, אך האנשים שמקדישים במשך שנים את כל זמנם ומרצם לטוויית התיאוריות הללו, הצליחו למצוא אי אלו פרצות בחקירה, ובאמצעותן לעורר ספקות בדעת הקהל בגירסה הרשמית, שהוכחה בבית המשפט. וברגע שקיימים ספקות כאלה, קל לתיאוריות הנגד לחלחל לתוכם.

אם כך ברצח רבין, קל וחומר בחקירת רצח תאיר. במקרה זה, הרוצח לא נתפס על חם, הנאשם חזר בו מהודאתו, גם למשטרה אין הסבר אודות המניע לרצח. כל מי שינסה למצוא פרצות בחקירה כזאת, יוכל לעשות כן. השאלה היא, למי יש אינטרס לחפש ולמצוא פרצות כאלו?

באשר לרצח רבין – המגמה של ממציאי תיאורית הקונספירציה ברורה – מדובר באנשי הימין הרדיקאלי, המעוניינים לסייע לחברם יגאל עמיר, ולפגוע באמון הציבור בממסד השנוא עליהם. מה המגמה של המערערים במקרה זה?

תיאורית קונספירציה אינה יכולה להיקלט בדעת הקהל, אלא אם יש רקע מתאים לקליטתה. במקרה של רצח רבין – ציבור דתי וימני רחב, שחש שנעשה לו עוול באשמה הקולקטיבית שהוטחה בו בשל מעשה של אדם יחיד, היה בשל לקליטה חלקית של תיאורית הקונספירציה, או לפחות של הספקות שעוררה.

מה גורם לציבור רחב כל כך, לאמץ את תיאוריות הקונספירציה באשר לאשמת רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה?

הגורם לכך הוא משבר אמון חמור של הציבור בישראל כלפי משטרת ישראל. השאלה האם משבר האמון מוצדק, משנית בחשיבותה לעומת עצם הצורך להכיר בעומק המשבר ולהתייחס אליו. יתכן שסמיכות הזמנים בין בריחת בני סלע מכלאו לרצח תאיר ראדה, העצים את חוסר האמון במשטרה ואיפשר לתאוריות הללו לחלחל דווקא במקרה זה. אך דומני שהמשבר הרבה יותר עמוק, ואין לזלזל בו. חוסר אמון של הציבור במשטרה, הוא איום חמור על הדמוקרטיה ושלטון החוק, ולכן על צמרת המשטרה ובראשה המפכ"ל החדש, לראות בחידוש האמון משימה עליונה.

ועדיין נשאלת השאלה – למי יש אינטרס להוכיח שרומן זדורוב אינו הרוצח של תאיר ראדה ומה המניע שלו?

* הפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי bsh