הבלוג של אורי הייטנר

לקראת הבחירות לראשות הממשלה ב-2001 ראיין עיתון "הקיבוץ" את מועמד הליכוד אריאל שרון. הממסד הקיבוצי רתח. מזכיר התנועה אז, נתן טל, לא חסך במאמצים למנוע את פרסום הראיון עד כדי איום לפטר את העורכת והכתבים. הייתי אז חבר ברשות הציבורית של העיתון. בירור שנערך לאחר מעשה, היה למופע אימים של המזכיר. כל חברי הרשות, זולתי, נאלמו דום ולא נתנו גיבוי למערכת (בעקבות זאת התפטרתי מחברותי בפורום). סיפור זה מעיד על פוטנציאל ההרס שיש בידי הממסד התנועתי – פוטנציאל להרס חופש העיתונות. פוטנציאל ההרס הזה בא לידי ביטוי לפני זמן לא רב, שעה שגברי ברגיל ניסה למנות את דוברו ומקורבו עופר קול לתפקיד עורך "הדף הירוק", אף שאינו חבר קיבוץ ואינו עיתונאי. יש סכנה לחופש העיתונות בתנועה הקיבוצית. ללא חופש עיתונות אין חיים דמוקרטיים.

הראיון עם שרון פורסם. האם הוא היה מפורסם גם במציאות של עיתון אחד התלוי כל כולו בממסד? סביר להניח שלא. מציאות של שני עיתונים, נותנת בידי העיתונאים כוח עמידה רב יותר מול הממסד. עיתונאי ועורך יעמדו ביתר תוקף על זכותם וחובתם הציבורית לפרסם מידע ודעות שאינם נוחים לממסד, כאשר הם יודעים שאם לא יעשו כן, הם עלולים למצוא את הכתבה כעבור שבוע בעיתון המתחרה. ריבוי עיתונים הוא תנאי לחופש עיתונות.

החלטת מזכירות התנועה הקיבוצית על סגירת "הדף הירוק" (וזו המשמעות האמיתית של ההחלטה "למזג את העיתונים") נומקה בעיקר בטיעונים כלכליים. זוהי טענה פופוליסטית, שנועדה לרצות את דעת הקהל שאינו אוהב "בזבוז" ורוצה לראות "חיסכון" ו"התייעלות". אך האמת היא שהעיתונים אינם עולים פרוטה לתנועה. "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מעבירים כסף לתנועה לצורך קיום העיתונים במסגרת רשתות המקומונים שלהם. ואף ש"ידיעות אחרונות" מבטיח להגדיל את הסכום עבור העיתון שבבעלותו, עדיין הסכום המוגדל קטן יותר מסך התקציב שהתנועה מקבלת משני העיתונים גם יחד. כך שמבחינה עסקית, אין כל כדאיות לסגירת העיתון, להיפך.

התירוץ השני לסגירת "הדף הירוק" הוא איחוד התנועות, המחייב "תנועה אחת, עיתון אחד". מעניין אם מי שמשתמש בסיסמה הזאת מודע לאסוציאציה שהיא מעוררת. אין זו אסוציאציה דמוקרטית במיוחד. אני מציע הצעה חלופית לקידום האיחוד בין התנועות: למזג את שני המזכירים למזכיר אחד. הרי באמת אין כל צורך בשני מזכירים. אחד מהם מיותר לגמרי, ומשכורתו, מכוניתו, משרדו ותקורותיו ממומנים מכיסנו. מיזוג כזה, בניגוד ל"מיזוג" העיתונים, באמת יביא לחיסכון. את שני העיתונים יש להמשיך ולקיים, אך באמת ראוי לנתק אותם מהחיבור לתנועות האם.

מעבר לתירוצים, המטרה האמיתית של סגירת העיתון, היא הרצון להדק את שליטת הממסד בתקשורת הקיבוצית. זוהי מוטיבציה אנטי דמוקרטית מקוממת. יש לעשות כל מאמץ כדי לסכל את המזימה.

ריבוי דעות, ריבוי עיתונים וכלי ביטוי, חיוניים מאוד לחיים הדמוקרטיים בתנועה הקיבוצית. יש לשמור עליהם מכל משמר.  

"הקיבוץ"