הבלוג של אורי הייטנר

חוק החנינה לנאשמים בעבירה על החוק בתקופת ההתנתקות, זוכה לתמיכה רחבה מאוד בציבור ובמערכת הפוליטית. רבים, מכל המחנות, רואים בו צעד של פיוס לאומי, לאחר הטראומה הקשה של עקירת היישובים, בפרט לנוכח התוצאות העגומות של ההתנתקות וההתעמרות בעקורים.

האירועים האחרונים בחברון מעוררים ספק האם החנינה היא רעיון טוב; האם היא אינה עלולה להתפרש כלגיטימציה לעבריינות. יש הבדל עצום בין ההתנתקות לאירועים בחברון. בהתנתקות נעקר חבל התיישבות, יישובים שורשיים ותיקים, שהוקמו כחוק בידי המדינה, בידי אזרחים נאמנים ושומרי חוק, ציונים חלוצים שהפריחו שממות והקימו בעשר אצבעותיהם יישובים לתפארת, ונעקרו בשל החלטה פוליטית. בחברון מדובר בפולשים לחנויות בשוק הסיטונאי, שיש לסלק אותם כצעד נורמטיבי של אכיפת חוק. ודווקא ההבדלים הללו מחדדים את החומרה שבאירועי חברון, בהם נחצו קווים אדומים בשני היבטים של העבריינות – הסרבנות והאלימות.

הקשר בין הסרבנות והאלימות אינו רק בכך שבשני המקרים מדובר בהפרת חוק בוטה, אלא בכך שהסרבנות מכשירה את הקרקע לאלימות. משמעות הסרבנות היא הטלת אחריות על החייל הבודד, ממנו מצפים לסרב לפקודה. אם לא סרב, הרי הוא אוייב ויש לנהוג בו כאויב. וכך נהגו המתפרעים בחברון.

השוטרים שבאו לסלק את הפולשים מהחנויות בחברון, נתקלו בצעירים רעולי פנים שקיבלו את פניהם במטחי אבנים מגגות הבתים. מי כתושבי יש"ע יודעים היטב שאבן היא נשק קטלני, שמסוגל להרוג ושהרג לא פעם. השימוש בנשק קטלני זה כלפי שוטרים וחיילים, אינו יכול להתפרש אלא כניסיון להרוג. זה פרי הבאושים של ההסתה לסרבנות.

בהסתה לסרבנות נחצו קווים אדומים רבים. עצם הסרבנות חמורה ביותר. מדינת ישראל נמצאת במלחמת קיום, מול העולם הערבי שאינו מכיר בזכות קיומה וחותר להשמידה. ללא צה"ל חזק, אין קיום למדינת ישראל, וללא מדינת ישראל, אין בימינו קיום לעם היהודי. אין אפשרות לקיים את צה"ל, אם כל חייל יחליט איזו פקודה לקיים ואיזו לא בהתאם לדעותיו הפוליטיות. לכן, עצם הסרבנות מסכנת את קיום המדינה ואת עתיד העם היהודי.

אם ניתן עוד, איכשהו, להתייחס בסלחנות לחייל המקבל החלטה אישית לסרב ומוכן לשאת במחיר – סילוק מהמערך הלוחם וישיבה בכלא, לא כן כאשר מדובר בסרבנות מאורגנת, שמשמעותה מרד בצה"ל. ראינו בטלוויזיה את האנשים הניגשים לחיילים ומסיתים אותם לסרב. שמענו את הדיווחים על פעילים שניסו לשחד חיילים באתנן תמורת סרבנות. אל למדינה להשלים עם התופעות החמורות הללו. יש להלחם בהן בכל העוצמה. כל מי שקיום המדינה יקר לו, תהיינה השקפותיו הפוליטיות אשר תהיינה, חייב לתמוך בצעדים חמורים ביותר נגד המורדים במלכות. וכבר הזהירו חז"ל, שאלמלא מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו. בהתפרעויות בחברון ראינו עד כמה צדקו חז"ל.

"ישראל היום"