במכתבו "הושיטו יד לשלום" מבקר אריק לובובסקי מיסוד המעלה את ישראל, על שאינה נענית לקולות השלום המגיעים, כביכול, מדמשק. בדיונו בנושא השלום, הוא מציג כמופת את אבות אבותיו, מייסדי יסוד המעלה, שהשכילו לקיים יחסי שכנות חמים ויפים עם הפלאחים הערבים שחיו באזור.
אני מקבל את הרעיון בשתי ידיי. יסוד המעלה הוא מופת של "צומוד" יהודי ציוני בארץ ישראל. ראשוני יסוד המעלה עמדו בגבורה ובמסירות שאין כדוגמתם, בקשים שבמבחנים שניצבו בפניהם, ולא זזו ממקומם בשום מחיר. הם ראו בקיום יישובם ערך עליון. מתוך אמונה זאת ומעשה זה, נוצרה אותה מערכת יחסים טובה עם השכנים, אותה מעלה לובובסקי על נס.
דרך יסוד המעלה היא הדרך האמיתית לשלום. השלום לא יבוא מתוך חולשה, לא מתוך חוסר אמונה בצדקת דרכנו, לא מתוך התקפלות, לא מתוך נסיגה, בוודאי לא מתוך עקירה. השלום יבוא מתוך העמקת השורשים היהודיים באדמת הארץ, באמצעות התיישבות שאין כוח בעולם שיזיז אותה.
יסוד המעלה היא מופת בעבורנו, תושבי הגולן. אנו ממשיכי דרכם של אבות אבותיו של לובובסקי. כמוהם, גם אנו חותרים ליחסי שלום ושכנות טובה עם שכנינו הסורים. וברגע שהיד שאנו מושיטים לשכנינו תיענה, ולא תושב ריקם בתביעה הסורית החצופה לעקירתנו, או אז יבוא סוף סוף השלום המיוחל. אינשאללה!
* "על הצפון"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
