הבלוג של אורי הייטנר

אנו רגילים עד לזרא לדברי הבלע, האיוולת והשטנה של עובדיה, המנהיג "הרוחני", שתמיד "הוצאו מהקשרם" ו"לא הובנו כהלכה". אולם הפעם, בדברי הנאצה שלו על חללי צה"ל, הוא שבר את כל שיאי הבורות והחוצפה.

גם הכופר שבכופרים, המשרת בצה"ל, מחוייב לעם היהודי וליהדות יותר מכל אלה שהשתמטותם – אומנותם והם ממיתים עצמם באוהלה של השתמטות. המנהיג "הרוחני" יודע היטב, שרבים מאוד מלוחמי צה"ל ומחללי צה"ל הם שומרי תורה ומצוות, עובדה שלא הפריעה לו לחלל בגסות וברשעות את זכרם של חללי צה"ל. המשמעות האמיתית של דבריו, אינה הפרדה בין דתיים וחילונים, אלא בין חיילים למשתמטים. יש בדבריו קריצה לשומעי לקחו, לא רק מה הוא מצפה מהם, אלא גם מה משתלם להם יותר. פירוש דבריו הוא – מי שמשתמט מצה"ל לא נהרג במלחמה.

בתקשורת דווח על יוזמה למפגש פיוס בין עובדיה להורים השכולים. אני מקווה מאוד שהיוזמה הזאת לא תצא לפועל, ושההורים שעובדיה ביזה את זכר בניהם, לא יבואו לחלות את פניו של "כבוד הרב". שהרי במקום שיש בו חילול השם אין חולקים כבוד לרב.

במסכת סוטה מוגדרת ההגנה על ישראל מיד שונא שבא עליהם - מלחמת מצווה. במלחמת מצווה הכל יוצאים להלחם, כולל חתן מחדרו וכלה מחופתה. גם הרמב"ם הגדיר מלחמת מצווה כ"עזרת ישראל מיד צר". הרב גורן כתב על מלחמת מצווה, ש"אין עוד מצווה אחרת אשר בכוחה לדחות את כל המצוות של התורה, כולל מצוות פיקוח נפש, כמו מצוות הלחימה במלחמת מצווה".

אין ספק, שמלחמות ישראל הן מלחמות להגנה על ישראל מיד שונא שבא עליהם. מדינת ישראל נמצאת, מיום הקמתה, במלחמה על עצם קיומה, שהוא עצם קיומו של עם ישראל.  ולפיכך, מלחמות ישראל הן מלחמות מצווה מובהקות. מי שמשתמט מהן עובר עבירה חמורה ביותר. אם מגזר שלם בישראל משתמט מהן, העבירה חמורה שבעתיים. אם מגזר שלם מחנך את ילדיו להשתמט מהן, החומרה גדולה אלף מונים. וכאשר ההשתמטות הזו נעשית בשם הדת ולימוד התורה, זהו חילול השם מובהק.

מהו חילול השם? "מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו!" (יומא פ"ו ע"א). אין דבר הגורם לבריות לראות במי שלומדים תורה ובמי שמלמדים תורה "כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו" כמו ההשתמטות, בשם ערך לימוד התורה, משירות בצה"ל. זהו חילול השם בהתגלמותו.

היהדות האמיתית היא זו של גדול התורה שבע"פ, רבי עקיבא, שהורה לתלמידיו לסגור את הגמרות בעת מרד בר כוכבא ושירת בעצמו כנושא כליו של בר כוכבא. זהו המופת של "ספרא וסייפא". אבל למה ללכת רחוק? הרי גם במלחמה האחרונה היו דמויות מופת שניתן לחנך עליהם דורות, כמו רס"ן רועי קליין שמסר את נפשו עת קפץ על רימון חי והציל את חיי חייליו כשקריאת שמע על שפתותיו.

תלמידיו ושומעי לקחו של עובדיה, המנהיג "הרוחני", המסית להשתמטות מצה"ל, עורקים מהגנה על עמם, על מולדתם ועל מדינתם, המממנת את השתמטותם. טוב היה עושה מנהיגם "הרוחני", אילו לפחות נהג על פי דברי הנביא עמוס "והמשכיל בעת ההיא יידום", ולא היה משתלח בחללי צה"ל, שבמסירות נפשם מאפשרים לתלמידיו להשתמט.

... מעניין האם שמעון פרס ינהג כנשיא, ויוקיע את דברי הבלע של עובדיה, מיטיבו.

* "מקור ראשון", "אומדיה"