אין ספור פרשנויות ומדרשים נכתבו על סיפורו האלמותי של קפקא "לפני החוק"; הסיפור הקצרצר והמקסים, המתאר את האדם העומד לפני החוק ומבקש להכנס אליו, אך שומר הסף מונע בעדו את הכניסה היחידה, עד יומו האחרון. הפשט של הסיפור הזה מדבר על מחיצת הניכור שהחוק מעמיד בינו לבין האדם הכמה אליו.
"הרי כל בני האדם שואפים אל החוק", הביע האיש באזני השומר את תמיהתו על כך שלאורך כל השנים הללו איש לא ניסה להגיע אל השער. איני משוכנע שכל האזרחים שואפים להגיע אל בית המחוקקים, לראות בו את הבית שלהם. אולם מהות הדמוקרטיה הפרלמנטרית היא הציפיה מבית המחוקקים להיות בית לאזרחים, לתת להם את התחושה שהם בעלי הבית, הם הריבון, הבית הזה הוא ביתם, כסמל לכך שהמדינה היא מדינתם. לפיכך, ראוי שהפרלמנט ימנע מלהציב מחיצות של ניכור בינו לבין האזרח.
לאורך שנות ה-90, בתקופת המאבק על הגולן, שרתתי כדובר ועד יישובי הגולן. בתקופה זו, הרביתי לבקר בכנסת, במסגרת פעילותי. בביקוריי בכנסת, לבשתי את הבגדים שאני לובש תמיד – מכנסי ג'ינס, חולצת טריקו וסנדלי "שורש". מעולם לא התבקשתי להתחפש טרם כניסתי למשכן הכנסת.
לפני ימים אחדים הוזמנתי לקחת חלק בפאנל בכנסת, במלאת 8,000 יום למאסרו של ג'ונתן פולארד. מסיבות התלויות ביומני, הדבר לא יצא לפועל. אך אילו היה הדבר אפשרי – מה הייתי עושה? האם היה עליי לקנות חליפה? האם היה עליי לשאול ממישהו שיודע להתלבש באופן "מכובד" את בגדיו? או שמא... פשוט הייתי מוותר?
החלטתה של יו"ר הכנסת דליה איציק לאסור כניסה לכנסת במכנסי ג'ינס, הדירה אותי, למעשה, ממשכן הכנסת. אותי, ועוד אלפים ורבבות מאזרחי ישראל. הרי בהלכנו ברחוב, אנו רואים שרוב הישראלים לובשים מכנסי ג'ינס. אם הכנסת היא גם ביתם של כל לובשי הג'ינס, אותם ישראלים לא יוכלו לחוש בה בבית.
תאמר, בוודאי, כבוד היושבת ראש, שהכנסת אינה הרחוב ויש להתלבש בה אחרת מכפי שמתלבשים ברחוב, שהרי יש לשמור על כבוד הכנסת. ונשאלת השאלה, האם באמת זה מה שיבטיח את כבוד הכנסת? האם החלטתה מחזקת את מעמד הכנסת בעיני הציבור או פוגעת בו?
אין זה סוד שהכנסת אינה נהנית מיוקרה רבה בעיני הציבור, בלשון המעטה. עובדה זו בעייתית מאוד ואף מסכנת את הדמוקרטיה. מן הסתם, כוונתה של איציק היתה להתמודד עם סכנה זו. בעיניי, החלטתה גרמה ועוד תגרום לתוצאה הפוכה – לכך שהציבור ימאס לחלוטין מן הכנסת.
לא תמיד מעמדה של הכנסת היה בשפל המדרגה. בשנותיה הראשונות של המדינה, נהנתה הכנסת מיוקרה רבה. מי שיעיין בפרוטוקולים של דברי הכנסת, יבין מדוע. היה בכנסת מקבץ נדיר של איכות אנושית, של נואמים דגולים, של פרלמנטרים מצויינים, הדיונים היו מכובדים ומעמיקים הרבה יותר מכפי שהם היום.
בכנסת הראשונה כיהן אחד ממנהיגי תנועת העבודה וממייסדי ההסתדרות ברל רפטור, איש מפלגת "אחדות העבודה", שכיהן מטעמה ברשימה המאוחדת של מפ"ם. רפטור נהג להגיע לכנסת ולהשתתף בישיבותיה כשהוא לבוש במכנסי חאקי קצרים. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, לבש, לעתים, בגדי חאקי. והנה, כבודה של הכנסת לא נפגע כהוא זה, כתוצאה מכך. להיפך, היה זה ביטוי לעממיותה. כבודה ויוקרתה של הכנסת נבעו ממה שהיה בה, ולא מן הקנקן.
יתכן שבנורמות של ימינו, מכנסיים קצרים בכנסת יראו קצת מוזר (וחבל). אולם מכנסי ג'ינס, הם הנורמה. סגירת הכנסת בפני אזרחים הלובשים ג'ינס, המתלבשים בנורמה המקובלת בישראל, מוזרה, מגוחכת ומקוממת.
היא מקוממת, בראש ובראשונה, בגלל עצם העיסוק של האזרח מס' 2 במדינה, של מ"מ הנשיא, בשטויות כאלו, ב"משחקי איציק" מיותרים כל כך; בעובדה שיו"ר הכנסת חושבת שהדרך להביא כבוד הכנסת היא עיסוק בתפל, בשטויות.
היא מקוממת, בשל התחושה הטוטאליטרית, של אישה המנסה להכתיב נורמות לבוש לאזרחים, על פי טעמה האישי. אני יכול להבין דרישה ללבוש צנוע כדי שלא לפגוע ברגשות הציבור. אבל התערבות בנורמות הלבוש, כיוון שאינם לפי טעמה של היו"ר, היא התערבות בלתי נסבלת של האח הגדול בטעמם של האזרחים. מתוך מחשבה מוטעית שבהחלטה זו היא מחזקת את כבוד הכנסת, פוגעת איציק ברגל גסה בכבוד האדם, בכבוד האזרח, באוטונומיה שלו לבחור את דרך לבושו.
אז מה ניתן לעשות כדי להעביר את רוע הגזירה?
אפשר לארגן הפגנת ג'ינסים המונית מול משכן הכנסת. אבל אני יודע שבאדישות הכללית המוני הג'ינסאים ישארו בבית.
אפשר לארגן חרם אזרחים – לקרוא לאזרחים לא לבוא לכנסת, לא להתארח בכנסת, אבל חוששני שיש בכנסת מי שיראו בכך ברכה, שיתרגלו לכך.
היום הוגשה עתירה לבג"ץ נגד יו"ר הכנסת. אף שיש קייס רציני לעתירה הזאת, בשל הפגיעה בכבוד האדם ובחירותו, אני שולל עקרונית התערבות בית המשפט בהתנהלות הכנסת, כיוון שהיא פוגעת בהפרדת הרשויות.
אני מאמין, שבקרוב מאוד, ההוראה הזאת תתמסמס, שהרי אין מטילים על הציבור, גזירה שאין הוא יכול לעמוד בה. הציבור בישראל אוהב ללבוש ג'ינס. המבקרים בכנסת אוהבים ללבוש ג'ינס. עובדי הכנסת אוהבים ללבוש ג'ינס. וגם ח"כים לובשים ג'ינס. ולכן, אין סיכוי לגחמה הזאת של דליה איציק לעבוד. בקרוב מאוד היא תהיה בגדר קוריוז.
בתכנית הרדיו הבלתי נשכחת "מה יש", שודרה פינה חביבה בשם "ימי איציק – סדרה מקומית בהמשכים". בימי איציק בכנסת, אין כל צורך בסאטירה. המציאות עצמה היא הקריקטורה.
* הפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי bsh
בבלוג זה
בכל הבלוגים
